סרטן מערכת העיכול (GI), הכולל סרטן הוושט, הקיבה, המעי הדק ומעי הגס, מייצגים נטל בריאותי עולמי משמעותי בשל שכיחותם ושיעורי התמותה הגבוהים שלהם. סקירה זו מאת M. Jesús Fernández-Aceñero et al. מספק ניתוח מעמיק של המאפיינים המולקולריים, הפרוגנוזה והאסטרטגיות הטיפוליות העדכניות עבור מחלות ממאירות אלו, תוך הדגשת ההתקדמות והאתגרים האחרונים בתחום.
קרצינומה של הוושט היא בין עשרת הגידולים השכיחים ביותר בעולם, כאשר קרצינומה של תאי קשקש (SCC) היא תת-הסוג הנפוץ ביותר. למרות הבדלים גיאוגרפיים, SCC מהווה כ-85% ממקרי סרטן הוושט. אדנוקרצינומה, המופיעה במיוחד בוושט של בארט, נמצאת במגמת עלייה במדינות המערב. סרטן הוושט בשלב מוקדם מטופל בעיקר בניתוח, בעוד SCC מתקדם מסתמך על טיפולים ציטוטוקסיים. טיפולים ניאו-אדג'ובנטיים משמשים בדרך כלל כדי להקל על כריתה כירורגית. למרות התערבויות אלו, הפרוגנוזה נותרה גרועה, כאשר פחות מ-15% מהחולים משיגים מצב נקי ממחלה במעקב של חמש שנים.
מחקרים גנומיים עדכניים סיפקו תובנות חשובות לגבי השינויים הגנטיים המניעים SCC של הוושט. טכנולוגיות כמו רצף גנום שלם ורצף אקסום שלם זיהו מטרות טיפוליות פוטנציאליות, כגון מסלול WNT/Notch1 וציר CCL2-CCR2. עם זאת, טיפולים ממוקדים, כולל מעכבי EGFR, עדיין לא הוכיחו יעילות קלינית בניסויים שלב 3, מה שמדגיש את הצורך בסמנים ביולוגיים מנבאים כדי להתאים אישית אסטרטגיות טיפול.
סרטן הקיבה (GC) מדורג כגידול הממאיר החמישי בשכיחותו והגורם הרביעי למקרי מוות הקשורים לסרטן ברחבי העולם. השכיחות של GC גבוהה במיוחד במזרח אסיה ובמזרח אירופה, עם הבדלים משמעותיים בתכניות ההקרנה, המאפיינים הקליניים וניהול המטופלים בין אזורי אסיה למערב. התקדמות בביולוגיה מולקולרית הובילה לזיהוי של שינויים גנטיים מרכזיים ב-GC, ותורמים לפיתוח סיווגים מולקולריים כמו אלו של The Cancer Genome Atlas (TCGA) ו-Asian Cancer Research Group (ACRG).
יעד טיפולי מבטיח ב-GC הוא חלבון ה-tight junction claudin-18 isoform 2 (CLDN 18.2), אשר מתבטא יתר על המידה עד 30% מהקרצינומות של הקיבה והקיבה-ושת. Zolbetuximab, נוגדן אנטי-CLDN 18.2, הראה יעילות בניסויים קליניים, ומציע שדרת טיפול חדשה עבור אדנוקרצינומות קיבה ושליליות של-HER2. למרות הפוטנציאל של מעכבי קולטן לגורם גדילה פיברובלסטים (FGFR), הצלחתם הייתה מוגבלת, ככל הנראה בשל השינויים הגנטיים המגוונים המשפיעים על FGFR.
קרצינומה של המעי הדק היא נדירה יחסית בהשוואה לסוגי סרטן GI אחרים. הנוף המולקולרי של גידולים אלה פחות מובן, אך מחקרים אחרונים החלו לחשוף את השינויים הגנטיים המעורבים. אסטרטגיות טיפול בקרצינומה של המעי הדק משקפות לעתים קרובות את אלו של סרטן מערכת העיכול האחרים, כולל כריתה כירורגית וכימותרפיה. זיהוי של שינויים מולקולריים ספציפיים עשוי להוביל לטיפולים ממוקדים יותר בעתיד.
סרטן המעי הגס (CRC) הוא אחד המחלות הממאירות השכיחות ביותר ברחבי העולם. התקדמות בביולוגיה מולקולרית זיהו מספר מוטציות גנטיות ומסלולים המעורבים בפתוגנזה של CRC, כולל מוטציות APC, KRAS ו-TP53. תגליות אלו סללו את הדרך לטיפולים ממוקדים וגישות טיפול מותאמות אישית. אימונותרפיה, במיוחד מעכבי נקודת ביקורת חיסונית, הראתה הבטחה ב-CRC, במיוחד בגידולים בעלי חוסר יציבות במיקרו-לוויינים (MSI-H).
עתיד הטיפול בסרטן מערכת העיכול טמון בהבנה מעמיקה יותר של המנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס מחלות אלו. מחקר נמשך כדי להבהיר את הפתוגנזה המולקולרית של סוגי סרטן אלה, מה שעלול להוביל לפיתוח של טיפולים יעילים ומותאמים אישית יותר. לשילוב של טכניקות מולקולריות עם תפוקה גבוהה וריצוף הדור הבא יש פוטנציאל לזהות יעדים וסמנים ביולוגיים חדשים, ולסלול את הדרך לרפואה מותאמת אישית באונקולוגיה של מערכת העיכול.
האפיון המולקולרי של גידולי GI קידם באופן משמעותי את ההבנה שלנו לגבי מחלות ממאירות אלו, והוביל לפיתוח של טיפולים ממוקדים ואסטרטגיות טיפול מותאמות אישית. עם זאת, נותרו אתגרים, כולל הצורך בסמנים ביולוגיים מנבאים אמינים והתגברות על עמידות לטיפולים ממוקדים. המשך מחקר חיוני לשיפור הפרוגנוזה ותוצאות הטיפול בחולים עם סרטן מערכת העיכול.
סקירה מקיפה זו מדגישה את החשיבות של שילוב ממצאים מולקולריים בפרקטיקה הקלינית כדי לשפר את הניהול של גידולים במערכת העיכול, תוך שאיפה בסופו של דבר לתוצאות טובות יותר של המטופל וגישות טיפוליות מותאמות אישית.
