כולנו מכירים את המבוכה הזו שאוחזת בנו שעה שעולה נושא בעל אופי מיני עליו אנחנו צריכים לדבר לשוחח עם הבן, הבת או התלמיד. פתאום המילים מתעקמות, מתחילים להתפתל, להשתמש בדימויים מעורפלים, ברמזים, בקיצור- מבוכה. ולכן אנחנו מעדיפים הרבה פעמים פשוט לא להיכנס ל”שדה המוקשים” הזה ולהשאיר אותו לאחרים. אבל מי הם אותם “אחרים” שאנחנו חושבים שיעשו עבורנו את העבודה? זה האינטרנט, הרחוב, הסרטים כל אותם מקורות שממש לא היינו רוצים שילמדו את בנינו ובנותינו את עובדות החיים הבסיסיות ביותר (-הנה עוד מילה מכובסת), על המיניות שלהם עצמם.

אבל התורה הייתה שונה יש בה דיבור ישיר ופשוט. כך מספרת הפרשה על המפגש בין יעקב לרחל “וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.” הלו, מה זה? ככה כל כך ישיר, בלי שום עכבות ומניעות? “וישק יעקב לרחל”? ואכן פסוקים אלו הביכו את חכמינו כך אומר המדרש: “כל נשיקה של תפלות, חוץ משלשה נשיקה של גדולה (לאדם גדול), ונשיקה של פרקים (פגישת רעים לאחר זמן), ונשיקה של פרישות (פרידת רעים)… ” (בראשית רבה) הרי שהמדרש רואה בנשיקת אוהבים נשיקה של תפלות ומה יעשה עם נשיקת יעקב לרחל? המדרש נחלץ מהמבוכה ע”י הצעת סוג נשיקה רביעי: “רבי תנחומא אומר אף נשיקה של קריבות: “וישק יעקב לרחל” – שהיתה קרובתו”. נשיקתו של יעקב הייתה בגדר של נשיקה מהוגנת היא נשיקת קרובי משפחה הנעדרת יצר. פרשנינו הציעו הסברים נוספים, הרמב”ן הסביר שרחל הייתה בת 3 בלבד ילדה קטנה שאין בנשיקה לה משום חוסר צניעות (עובדה המסבירה מדוע המתין 7 שנים) ראב”ע “דייק את המילים “וישק לרחל” ולא את רחל, שמשמעותה נשיקה על היד בלבד ולא בפה. היו שהוכיחו את טהרת כוונתו של יעקב שמחשבותיו אותה שעה נתונות היו לעתידו של עם ישראל אותו יקים יחד עם רחל. הם מוכיחים טענתם מתגובת יעקב “וישא קולו ויבך” (ודרך אוהבים שהנשיקה מביאה אותם לשמחה) והמשיכו וטענו שהנשיקה הייתה בבחינת חיבוב מצווה ממש כמו שנושקים לציצת או לספר תורה. מובן שהיו שעשו צעד נוסף ונטלו מנשיקתו של יעקב כל ממד פיזי כמו בעל “הכתב והקבלה” הכותב: “…וטעם ‘וישק יעקב לרחל’ שהתחבר עימה במחשבתו וברצונו” – לא הייתה שם נשיקה בכלל.

כל הסברים אלו חשו מבוכה לנוכח יעקב אבינו המתנהג כמו מאהב נלהב אולם עדיין פשוטו של מקרא לא זז ממקומו, וכך ממשיך ומספר “וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.” זו הייתה אהבת אמת ונראה שגם הנשיקה הראשונה הייתה נשיקת אוהבים. ואכן כך בדיוק סבר הזוהר. את הפסוק “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.” (שיה”ש א,ב) מסביר הזוהר “מהו נשיקות? הוא התדבקות רוח ברוח, שמשום זה, נשיקה היא בפה, כי הפה הוא המוצא והמקור של הרוח, ועל כן, הנשיקין הן בפה באהבה, ודבקים רוח ברוח, שאינם מתפרדים זה מן זה.” וממשיך ומסביר את פשר בכיו של יעקב: “למה בכה? אלא כשהיה בהתדבקות הרוח בה, לא היה יכול הלב לסבול, ובכה” (זוהר משפטים) הלב של יעקב לא יכול היה להכיל את עוצמת דבקות האהבה שהייתה שם באותה שעה. מובן שהזוהר לוקח את הנגלה כביטוי לעולמות הנסתר, כמעיד על חיבור ונשיקת העולמות העליונים, בין הספירה המיוצגת ע”י יעקב לספירה המיוצגת ע”י רחל. אולם דרך הילוכו מאשר הזוהר שהייתה זו נשיקת אוהבים ורואה אותה כטובה וראויה משנעשית בקדושה וטהרה. יעקב אבינו לאור הבנה זו, לא בוש ולא נבוך ללמד את בניו שהבסיס להקמת בית, משפחה ועם הוא האהבה והדבקות שבין איש לאישה. ואני הקטן סבור שצריך לדבר את הדברים האלו, ללמד אותם ממקור הקודש, שלא ילמדו בנינו ובנותינו את האהבה ממקורות זרים ובורות נשברים.

איתמר חייקין