דלקת מפרקים שגרונית משפיעה על כ-2 מיליון אנשים בארצות הברית וקשורה לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. עם זאת, הערכת סיכון קרדיווסקולרי קשה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מכיוון שהערכות קליניות סטנדרטיות המבוססות על גורמים כמו גיל, כולסטרול וסטטוס עישון נוטות להמעיט בסיכון קרדיווסקולרי אצל אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית.
במחקר חדש שפורסם ב- כתב העת של איגוד הלב האמריקאי, צוות מחקר בראשות רופאים ב-Mass General Brigham עם מומחיות בראומטולוגיה ומחלות לב וכלי דם זיהה שישה סמנים ביולוגיים בדם הקשורים לסיכון קרדיווסקולרי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ושמדידותיהם שיפרו את יכולתם של החוקרים לחזות עלייה עתידית בדלקת עורקים. הסמנים הביולוגיים מחזיקים בפוטנציאל להעריך קלינית את הסיכון של חולה אינדיבידואלי למחלות לב וכלי דם, אך יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע אם הם קשורים לאירועים קרדיווסקולריים כגון התקף לב או שבץ מוחי.
אנו חושבים שהסמנים הביולוגיים הללו עשויים לשפר את יכולתנו לחזות סיכון ולהתערב מוקדם כדי לעזור למטופלים שלנו. הרעיון הוא שאם נמדוד סמנים ביולוגיים הספציפיים לדלקת מפרקים שגרונית, אולי נוכל לזהות טוב יותר את אלה שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לאירועים קרדיו-וסקולריים".
Daniel H. Solomon, MD, MPH, מחבר ראשון, ראש המחלקה למדעים קליניים בחטיבה לראומטולוגיה ויו"ר מכובד מתיו ה. ליאנג בבית החולים Brigham and Women's, חבר מייסד של מערכת הבריאות המוני כללי בריגהם
כדי לזהות סמנים ביולוגיים ספציפיים לדלקת מפרקים שגרונית של סיכון קרדיווסקולרי, החוקרים הרכיבו פאנל של 24 סמנים ביולוגיים מועמדים שהוכחו בעבר כקשורים לדלקת מפרקים שגרונית ודלקת מערכתית. לאחר מכן, הם מדדו את הריכוז של סמנים ביולוגיים אלה ב-109 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית שלקחו חלק בניסוי קליני אקראי (ניסוי TARGET) כדי להשוות את היעילות של שני טיפולים שונים לדלקת מפרקים שגרונית במניעת מחלות לב וכלי דם. החוקרים מדדו את הסמנים הביולוגיים בתחילת המחקר ושישה חודשים לאחר מכן, בדימו את העורקים של החולים בכל פעם כדי להעריך את הדלקת העורקית שלהם – אינדיקטור לסיכון קרדיווסקולרי.
"דלקת עורקים יכולה לחזות סיכון עתידי למחלות לב וכלי דם", אמר הקרדיולוג והמחבר שותף אחמד טוואקול, MD, מנהל הקרדיולוגיה הגרעינית ומנהל שותף של מרכז המחקר להדמיה קרדיווסקולרית בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, חבר מייסד של הגנרל המוני בריגהם מערכת הבריאות. "אם אתה מצלם תמונת מצב של כלי הדם של אדם, ככל שנמדדת שם יותר דלקת, כך גדלה הסבירות שהאדם יקבל התקדמות של מחלתו, והסבירות שתהיה לו שבץ מוחי או אוטם שריר הלב גדלה".
שישה מתוך 24 הסמנים הביולוגיים נקשרו עם סיכון קרדיווסקולרי מוגבר והשימוש בהם במודלים מנבאים שיפר את יכולת החוקרים לחזות עלייה בדלקת עורקים בהשוואה למדדים קליניים סטנדרטיים כמו פרמינגהם Risk Score, המבוסס על גורמים כמו גיל, מין. , כולסטרול, לחץ דם, סוכרת ועישון.
"זהו צעד חשוב לקראת שימוש בדגימות דם למדידת שינויים בסיכון קרדיווסקולרי בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית", אמר סולומון.
המחקר מציג את החוזק של שיתופי הפעולה המתמשכים בין Brigham and Women's Hospital ובית החולים הכללי של מסצ'וסטס, אמרו סולומון וטוואקול, שהתאמנו יחד כדיירים בבית החולים בריגהם לפני כ-30 שנה. "היותנו עם שני מוסדות נהדרים באמת ששיתפו פעולה באותו ארגון פירושו שנוכל למנף את החוזקות של המוסדות והצוותים המתאימים", אמר סולומון.
כעת, הצוות עובד לבדיקת סמנים ביולוגיים אלה בקבוצה גדולה וארוכת טווח יותר של חולי דלקת מפרקים שגרונית, ה-Brigham and Women's Rheumatoid Arthritis Sequential Study (BRASS), שעוקב אחר למעלה מ-1,000 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית מאז 2003. מחקר המשך יאפשר לחוקרים לא רק לבדוק קשרים בין הסמנים הביולוגיים לדלקת עורקים, אלא גם להעריך האם הסמנים הביולוגיים יכולים לחזות אירועים קרדיווסקולריים עתידיים כגון התקף לב או שבץ.
