הסטנדרט הנוכחי לטיפול בפסיכוזה הוא ראיון אבחוני, אבל מה אם ניתן היה לאבחן אותו לפני שהסימפטום הראשון הופיע? חוקרים ממכון דל מונטה למדעי המוח באוניברסיטת רוצ'סטר מצביעים על סמן ביולוגי פוטנציאלי במוח שיכול להוביל להתערבויות בזמן וטיפול מותאם אישית.
הקמת סמנים ביולוגיים כאלה יכולה לספק שלב מרכזי בשינוי האופן שבו אנו מטפלים, מטפלים ומציעים התערבויות לאנשים עם פסיכוזה."
בריאן קין, PhD, עוזר פרופסור לפסיכיאטריה, המרכז למדעי הראייה ומדעי המוח, המרכז הרפואי של אוניברסיטת רוצ'סטר
קין כתב לאחרונה מאמר ב פסיכיאטריה מולקולרית המזהה כיצד סריקות MRI יכולות לחשוף הבדלים במוח אצל אנשים עם פסיכוזה. "מלבד חיזוי פוטנציאלי של הופעת פסיכוזה עתידית, סמנים ביולוגיים יכולים גם לעזור לרבד חולים לתת-קבוצות משמעותיות מבחינה קלינית ולהציע אפשרויות חדשות לטיפול או התערבות."
באמצעות נתונים שנאספו על ידי Human Connectome Early Psychosis Project, החוקרים בדקו סריקות MRI של 159 משתתפים. אלה כללו 105 שפיתחו הפרעה פסיכוטית עד חמש שנים לפני הבדיקה. במוחם של משתתפים עם פסיכוזה, חוקרים גילו שאזורים תחושתיים בקליפת המוח היו מחוברים בצורה חלשה יותר זה לזה וקשורים חזק יותר לתלמוס, תחנת ממסר המידע של המוח. הבדלים אלו היו מוגבלים לרשת הסומאטומוטורית, המעבדת תנועה ותחושות גופניות, ורשת חזותית, המייצרת ייצוגים של עצמים, פרצופים ותכונות מורכבות. שילוב של דפוסי הניתוק בשתי הרשתות הללו אפשר לחוקרים ליצור סמן ביולוגי "סומטו-ויזואלי".
מחקרים קודמים העלו כי קישוריות מוחית חריגה קיימת באופן בולט ברשתות החושיות של אנשים עם סכיזופרניה, אך לא היה ברור אילו רשתות היו האחראיות ביותר או אם ניתן להסביר חוסר קישוריות על ידי גורמי מחלה אחרים, כגון שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות, חרדה או מתח.
"מה שמייחד את הסמן הביולוגי הזה הוא גודל האפקט הגדול שלו, החוסן שלו ליותר מתריסר בלבולים נפוצים, והאמינות הגבוהה שלו על פני סריקות מרובות. סריקה בודדת של חמש דקות עשויה לשפר את היכולת שלנו לחזות אילו אנשים בסיכון יעברו אל הפרעה פסיכוטית, שבתורה יכולה לאפשר טיפולים או התערבויות בזמן", אמר קין. "זה גם נותן לנו מקום להמשיך לחפש. שלב חשוב הבא יהיה לקבוע אם הסמן הביולוגי הסומטו-ויזואלי מופיע לפני או כשהפסיכוזה מתחילה".
מחברים נוספים כוללים את יונתן אברהם, בויאנג הו וברנט ג'ונסון מאוניברסיטת רוצ'סטר, קאריסה קוקוזה מאוניברסיטת ייל ומייקל קול מאוניברסיטת רוטגרס. עבודה זו נתמכה על ידי מענק K01 ומענק פיילוט של המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת רוצ'סטר.
