במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת רפואת טבעחוקרים העריכו קשרים בין סוכרת אימהית (MDM) לבין הסיכון להפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל הצאצאים.
16 אחוז מהאנשים בהריון חווים היפרגליקמיה ברחבי העולם. השכיחות של MDM עלתה ברחבי העולם, מה שקשור לגיל האימהות המתקדם, מגפת ההשמנה הגוברת וגישות אבחון MDM משופרות. מחקרים בבעלי חיים הראו את ההשפעות השליליות של היפרגליקמיה בהריון על מתח חמצוני תוך רחמי, תגובה דלקתית ומנגנונים אפיגנטיים, שעלולים להוביל להתפתחות נוירופית לקויה אצל הצאצאים.
ADHD היא הפרעה נוירו-התפתחותית המאופיינת באימפולסיביות, היפראקטיביות וחוסר תשומת לב. בעולם, 2% עד 7% מהילדים מושפעים מהפרעות קשב וריכוז. חוץ מזה, הפרעת קשב וריכוז יכולה להוות עומס משמעותי על משפחות של אנשים מושפעים ועל החברה. עדויות מצביעות על כך שסוכרת הריונית (GDM) ו-Pre-GDM (PGDM) קשורות ל-ADHD. מטה-אנליזה גילתה שלצאצאים של אמהות סוכרתיות היה סיכון מוגבר של 40% להפרעות קשב וריכוז.
מחקר: סוכרת אימהית וסיכון להפרעת קשב וריכוז אצל צאצאים בקבוצה רב לאומית של 3.6 מיליון זוגות אם-ילד. קרדיט תמונה: Pixel-Shot / Shutterstock
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים העריכו את הקשר בין MDM וסיכון ADHD אצל הצאצאים. מחקר עוקבה זה מבוסס אוכלוסייה השתמש בנתוני בריאות מניו זילנד, הונג קונג, טייוואן ומדינות נורדיות (איסלנד, שוודיה, נורבגיה ופינלנד). המחקר כלל ילדים מלידות חי בתקופות ספציפיות לאתר. זוגות אם-ילד נקשרו באמצעות קישור דטרמיניסטי מדויק.
ילדים ללא מידע מלא על הלידה, שש שנות מעקב והצמדה תקפה לא נכללו. המעקב החל בלידה ונמשך עד להתרחשות התוצאה, מוות או סוף תקופת המחקר. החשיפה העיקרית הייתה MDM, כולל PGDM ו-GDM. MDM היה מרובד ל-GDM (לא תרופתי ותרופתי) ו-PGDM (סוגים 1 ו-2).
הפרעת קשב וריכוז הוגדרה באמצעות אבחון ספציפי לאתר וקודים תרופתיים. הניתוחים העיקריים השוו את מצב ADHD בילדים שנולדו לאמהות עם כל סוג של סוכרת עם אלו שנולדו לאמהות לא סוכרתיות. ניתוחים תואמים אחים השוו את מצב הפרעת קשב וריכוז בילדים של אותה אם אך עם מצב GDM לא מתאים.
בניתוחים משניים, מצב ADHD הושווה בין ילדים שנולדו לאמהות עם תת-סוגים שונים של סוכרת. החוקרים חישבו יחסי סיכון של השפעת טיפול ממוצעת ורווחי סמך של 95% כדי לבחון קשרים בין מצב MDM ו-ADHD תוך שימוש במודלים של רגרסיה פרופורציונלית של Cox.
משתנים משתנים כללו גורמים דמוגרפיים, מצב סוציו-אקונומי, שנת לידה, הריונות מרובי עוברים, מדד מסת הגוף (BMI), שימוש בתרופות פסיכוטרופיות, מצב אלכוהול ועישון, מצבים נוירולוגיים ופסיכיאטרים ומצבים כרוניים אחרים. מספר ניתוחי רגישות בוצעו גם כדי להעריך את החוסן והתקפות של הממצאים.
ממצאים
המחקר כלל יותר מ-3.6 מיליון זוגות אם-ילד. לכ-6.6%, 8%, 4.1% ו-13.7% מהילדים היו אמהות עם סוכרת במדינות הנורדיות, הונג קונג, ניו זילנד וטייוואן, בהתאמה. הסיכון להפרעות קשב וריכוז היה גבוה יותר בקרב ילדים שאמהותיהם סבלו מכל סוג של סוכרת מאשר אצל אלו שנולדו לאמהות שאינן סוכרתיות. הסיכון להפרעות קשב וריכוז היה גבוה יותר בילדים שנולדו לאמהות עם PGDM, PGDM מסוג 1, PGDM מסוג 2 או GDM בהשוואה לילדים שנולדו לאמהות ללא סוכרת.
ניתוחים תואמים אחים לא מצאו סיכונים דיפרנציאליים של ADHD. הסיכון ל-ADHD היה דומה בקרב ילדים שאמהותיהם אובחנו עם GDM בשלישים שונים בהונג קונג. עם זאת, הסיכון ל-ADHD היה הגבוה ביותר בילדים שאמהותיהם אובחנו ב-GDM בשליש הראשון בניו זילנד ובטייוואן. יתר על כן, ילדים שאמהותיהם סבלו מ-GDM עלולים להיות בעלי סיכון נמוך יותר ל-ADHD מאשר אלה שנולדו לאמהות עם PGDM.
סיכוני ADHD לא היו שונים בין ילדים שנולדו לאמהות עם PGDM מסוג 1 וסוג 2. ילדים שאמהותיהם סבלו מ-GDM וקיבלו תרופות אנטי-סוכרתיות היו בסיכון דומה להפרעות קשב וריכוז בהשוואה לאלה שנולדו לאמהות עם GDM ללא תרופות. ניתוחי רגישות הניבו תוצאות דומות לניתוחים ראשוניים.
מסקנות
לסיכום, הממצאים חשפו ש-MDM, PGDM ו-GDM היו קשורים לסיכון קטן/בינוני להפרעות קשב וריכוז אצל הצאצאים. סיכוני הפרעות קשב וריכוז לא היו שונים בין אחים עם סטטוס GDM לא מתאים בהריון, מה שמצביע על בלבול פוטנציאלי על ידי גורמים משפחתיים או גנטיים לא מדודים. יתרה מכך, הערכות הסיכון ל-ADHD היו קטנות יותר בהשוואה למטא-אנליזה קודמת. מחקרים עתידיים צריכים להעריך מחדש את התפקידים הספציפיים של היפרגליקמיה וגורמים גנטיים בקשר בין MDM ו-ADHD.
