על פי מחקר של רוטגרס.
החוקרים מצאו כי סבא וסבתא עוקבים לעתים קרובות אחר שימוש בתקשורת באמצעות אסטרטגיות או הוראות המסופקות על ידי מטפלת אחרת, לרוב הוריו של הילד. החוקרים טבעו את התהליך הזה "גישור משני".
"הממצאים הראשוניים שלנו מציעים תובנות משכנעות שונות בתהליך ביקורתי זה של חברתי ילדים לשימוש בתקשורת", כתבו מחברי המחקר, דפנה למיש, פרופסור מכובד לעיתונאות ומחקרי תקשורת בבית הספר לתקשורת ומידע של רוטגרס, וגלט נימרוד ונלי אליאס, שניהם פרופסורים באוניברסיטת בני-ג'וריון בשלילה, ישראל.
מבוסס על המחקר, שפורסם ב כתב העת ללימודי הזדקנותהמחברים הציעו כי יש לשנות את תיאוריית הגישור כך שתכלול תיווך משני של מטפלים אחרים.
"יתר על כן, הממצאים שלנו רלוונטיים מאוד להבנת מערכות יחסים בין -דוריות", כתבו המחברים.
המחקר שלהם הוא חלק ממחקר גדול יותר שעשוי להיות הראשון שמציע חקירה מעמיקה בנושא מעורבותם של סבים וסבתות בתיווך השימוש בתקשורת של ילדים.
יש מחקרים רבים על האופן בו ההורים מתווכים את השימוש בתקשורת של ילדיהם על ידי יישום מגוון אסטרטגיות, כמו הגבלת כמות זמן המסך, פיקוח על התוכן שילדים עוסקים בהם, דיונים באופן פעיל בשימוש בתקשורת, וצפייה משותפת ומשחקים איתם. אך מעט תשומת לב הוקדשה לתפקיד הסבים והסבתות שדואגים באופן קבוע לנכדיהם. האם סבים וסבתות עוסקים גם בשימוש בתקשורת מתווכת? האם הם עוקבים אחר כללים שקבעו ההורים? האם הם נוטים 'לקלקל' את נכדיהם על ידי נקיטת גישה מקלה יותר לשימוש התקשורתי שלהם? כסבתא בעצמי הרגשתי נמשכת במיוחד לשאלות האלה. "
דפנה למיש, פרופסור מכובד לעיתונאות ולימודי מדיה בבית הספר לרוטגרס לתקשורת ומידע
הבנת התפקיד שממלאים סבים וסבתות בתיווך השימוש בתקשורת של ילדים חשובה, אמר למיש, "מכיוון שיש עדויות מהותיות לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של התקשורת על ילדים."
למיש הוסיף סבים וסבתות יכולים לעזור למזער את הפוטנציאל השלילי (אלימות, ניכור, בריונות, מידע שגוי, ניצול מסחרי וסטראוטיפים מגדריים וגזעיים) ולמקסם את הפוטנציאל החיובי (העשרה, למידה, התפתחות והנאה קוגניטיבית-חברתית-רגשית).
כמו כן, חשוב שההורים והסבים וסבתות ישתתפו גישות דומות לשימוש בתקשורת, לחזק זה את זה ולהימנע מיצירת קונפליקטים פנימיים, אמר למיש.
הכותבים אמרו כי המידה בה סבתות עוקבות אחר בקשות האמהות או האם אמהות מקשיבות לעצות שמספקות סבתות "תלויה בשלל מאפיינים ונסיבות ואינן יישום פשוט של כללים המועברים ממטפל אחד למשנהו."
החוקרים מצאו שזה תלוי באופי היחסים בין האם לסבתא, בניסיונם ובנוחותם עם התקשורת, ברמת השכלתם ובזמן שהסבתא מבלה מטפלת בנכדים.
החוקרים הבחינו בין שימושים לא אינטראקטיביים (צפייה בסרטים, סרטוני יוטיוב ותוכניות טלוויזיה בכל מסך) לבין אינטראקטיבי (משחק משחקים דיגיטליים ופעילויות מקוונות מלבד צפייה) וגילו כי סבים וסבתא נוטים יותר לתווך את החשיפה של נכדיהם למדיה לא אינטראקטיבית.
כדי לערוך את המחקר, החוקרים סקרו 267 זוגות של סבתות ואמהות של ילדים בני 4 עד 8 שהסכימו להשתתף במחקר. הסבתות התראיינו על ידי הטלפון והאמהות קיבלו קישור מקוון לאותו סקר.
"אני ממליץ לדבר אחד עם השני על השקפותיך על תפקיד המדיה בחייהם של ילדיך וליצור הבנה וערכים משותפים לגבי צריכת מדיה המתחשבת במאפייני הילד, את הנסיבות; ותוכן התקשורת", אמר למיש. "מסכים על אילו כללים הקשורים לצריכת מדיה תרצה ליישם, וגם בנסיבות בהן יכולות להיות סטייה מסוימת מהם."
