סביבות ביתיות, כולל בעלות על כלב, עשויות להשפיע על הסבירות שילדים יפתחו אקזמה, על פי ניתוח של כמעט 300,000 אנשים מרחבי אירופה.
שכיחות האקזמה עלתה במהירות באזורים מתועשים במהלך 30 השנים האחרונות, והושפעה כיום על כ- 20% מהילדים ו -10% מהמבוגרים במדינות בעלות הכנסה גבוהה.
המחקר החדש, שפורסם ב אַלֶרגִיָהבדקו נתונים מ -16 מחקרים אירופיים, כדי לחקור האם מי שנוטה לפיתוח אקזמה עשוי להגיב באופן שונה לגורמים סביבתיים.
החוקרים בדקו אינטראקציות בין 24 הגרסאות הגנטיות הקשורות לאקזמה המשמעותיות ביותר לבין 18 גורמים סביבתיים מוקדמים במהלך הריונה של האם ושנת חייו של הילד. הממצאים מייצגים את הניתוח הגדול והמקיף ביותר של אינטראקציות בין גנים-סביבות עד כה, הממצאים מספקים תובנות חדשות לגבי מה יכול לגרום לאקזמה אצל ילדים וכיצד גורמים סביבתיים עשויים להשפיע על סיכון גנטי.
את צוות המחקר הבינלאומי הובל על ידי חוקרים מבית הספר לונדון לרפואה היגיינה ורפואה טרופית (LSHTM), אוניברסיטת אדינבורו, אוניברסיטת בריסטול והלמהולץ מינכן.
ניתוח ראשוני של למעלה מ- 25,000 אנשים שהציע כי יתכן שיש קשר בין שבעה גורמים סביבתיים – בעלות על כלבים, עם אחים ישנים יותר, בעלות על חתולים, הנקה, עישון, שימוש באנטיביוטיקה ושיטות שטיפה – ולפחות וריאנט גנטי מבוסס אחד המנוהל על ילד לאקזמה. בניתוח הנוסף של קבוצה גדולה יותר של כמעט 255,000 אנשים, האינטראקציה החזקה היחידה שנמצאה הייתה בין בעלות על כלבים לבין רק אחת מ -24 הווריאציות הגנטיות הקשורות לאקזמה. ילדים או תינוקות עם אותו גן שמשפחותיהם היו בבעלות כלב חיות מחמד היו בסיכון נמוך יותר לפתח אקזמה.
מוטציה גנטית זו ממוקמת בסמוך ל- DNA כי קודים לקולטן אינטרלוקין -7 (IL-7R)-חלבון המעורב בתפקוד תאי חיסון ודלקת. בדיקות מעבדה אישרו כי בתאי עור אנושיים עם הווריאנט הגנטי, אותות מולקולריים מכלב יכולים לדכא דלקת בעור במקום לגרום לאלרגיה.
תוצאות אלה הן ראשוניות; עם זאת, הם מצביעים על חלבון IL-7R כאזור מיקוד פוטנציאלי ליידע את מניעת האקזמה אצל אנשים מסוימים. המחקר מצא גם השפעה דומה בקרב ילדים צעירים עם אחים מבוגרים, אך יש צורך במחקרים נוספים כדי לאשר את הקישור. החוקרים העלו השערה כי חשיפה מיקרוביאלית רבה יותר בגיל צעיר, באמצעות מגע עם כלבים וילדים אחרים, עשויה להיות מאחורי אפקט המגן.
המחברים הדגישו כי המחקר לא התבונן בהשפעת חשיפת הכלבים בטיפול באקזמה קיימת, תוך הזהירות כי הצגת כלב עלולה להחמיר את הסימפטומים אצל ילדים מסוימים.
למרות המספר הגדול של האנשים שנחקרו, לחוקרים לא היו מספיק משתתפים כדי להסיק מסקנות משמעותיות על אינטראקציות רבות בסביבה גנים, מה שמרמז שרק אינטראקציות חלשות עשויות להתקיים. יש צורך במחקר נוסף הכולל אוכלוסייה גדולה יותר, כמו גם מגוון גדול יותר של רקע אתני, כדי להבין טוב יותר את האינטראקציות בין גורמים גנטיים לסביבה הקשורים לאקזמה.
תוצאות אלה הן צעד חשוב בהבנת האופן בו הסיכונים הסביבתיים משפיעים על אקזמה בילדות וכיצד אנו עשויים לפתח דרכים למניעתו.
בעוד שחשיפה לכלבים בולטת כגורם שכדאי לבחון עוד יותר, התוצאות אינן תומכות בחשיפה לכלב כאסטרטגיה יעילה למניעת אקזמה כעת. המחקר גם מסייע לשלול אינטראקציות גנטיות חזקות עבור גורמים סביבתיים רבים אחרים, אשר יעזרו למקד את מאמצי המחקר העתידיים. "
פרופסור סינאד לנגן, סופר מוביל במחקר ופרופסור לאפידמיולוגיה קלינית ב- LSHTM
