Search
Study: Humans without a sense of smell breathe differently. Image Credit: DimaBerlin/Shutterstock.com

נשימה שונה אצל אנשים ללא חוש ריח יכולה להסביר בעיות בריאותיות

מחקר מגלה שאנשים עם אנוסמיה מפגינים דפוסי נשימה משתנים, מה שיכול להסביר את הקשר בין אובדן ריח ומצבים בריאותיים קשורים.

מחקר: בני אדם ללא חוש ריח נושמים אחרת. קרדיט תמונה: DimaBerlin/Shutterstock.com

במחקר שפורסם לאחרונה ב תקשורת טבע, חוקרים חקרו את דפוסי הנשימה בקרב משתתפים עם וללא אנוסמיה מולדת (CA, אובדן ריח) באמצעות מכשיר לביש המתעד זרימת אוויר באף של 24 שעות ביממה.

הם מצאו שדפוסי זרימת האוויר באף השתנו באופן משמעותי אצל אנשים עם אנוסמיה, ודפוסים אלה יכולים לסווג אנוסמיה עם דיוק של 83% על סמך עקבות נשימה בלבד.

רֶקַע

אנוסמיה, המשפיעה על עד 15% מהאוכלוסייה ונפוצה במצבים כמו מחלת הקורונה 2019 (COVID-19) ו-CA, מובילה להפחתה משמעותית באיכות החיים, כולל דיכאון, קהות רגשית ובעיות תזונתיות. זה גם מגביר את הסיכון לסכנות כמו עשן וקשור לתמותה גבוהה יותר בקרב מבוגרים. למרות שהוא נתפס כחסר חשיבות, ריח משפיע באופן עמוק על התנהגות אנושית, כולל אינטראקציות חברתיות.

יתרה מכך, ריח הריח משפיע על הנשימה, שכן ריחות מעצבים דפוסי נשימה. הקשר הזה בין ריח לנשימה מצביע על כך שאנוסמיה עלולה לשבש את הנשימה הרגילה, שעלולה לתרום למגוון תוצאות בריאותיות שליליות, כולל ירידה בתוחלת החיים.

לכן, החוקרים במחקר הנוכחי השוו בין דפוסי זרימת אוויר באף במשתתפים אנוסים ובקרה נורמוזמית באמצעות מכשיר לביש, תוך התמקדות בשינויים נשימתיים הקשורים לריח לאורך תקופות של 24 שעות.

לגבי המחקר

במחקר הנוכחי השתתפו 21 משתתפים אנוסים (גיל ממוצע 32 שנים, 8 נשים) ו-31 משתתפים נורמוסמיים (גיל ממוצע 28 שנים, 19 נשים). אנוסמיה מולדת אושרה באמצעות אנדוסקופיה של האף, סקירת היסטוריה רפואית וציון כאנוסמי במבחן זיהוי הריח של אוניברסיטת פנסילבניה (UPSIT). סריקות הדמיית תהודה מגנטית גילו שאין או מינימליות של נורות ריח במשתתפים אנוסים. נורמוזמים היו אנשים בריאים ללא בעיות ריח או נשימה. המשתתפים דירגו בעצמם את חוש הריח שלהם, עם דירוגים אנוסים של 1.1 בממוצע ונורממוסמיה של 7.5 בממוצע.

זרימת אוויר באף תועדה באמצעות מכשיר לביש בשם "Nasal Holter", אשר מדד את זרימת האוויר בנפרד בכל נחיר ונרשם נתונים ב-6 הרץ. המשתתפים ניהלו יומן יומי לתיעוד שעות שינה ויקיצה. נתוני זרימת האוויר פוצלו לבלוקים של 5 דקות שסומנו כ-"Sleep" או "Wake" ונותחו באמצעות MATLAB (מעבדת מתמטיקה) כדי לחלץ תכונות נשימתיות. שיאי שאיפה חושבו באמצעות אלגוריתם מציאת פסגות. ניתוח סטטיסטי כלל שימוש בניתוח מדדים חוזרים ונשנים של שונות, של Student ט-בדיקות, ו-bootstrapping, עם גדלי אפקטים המוערכים באמצעות גורמי D ו-Bayes של כהן כדי להשוות בין המודלים.

תוצאות ודיון

אנשים עם וללא אנוסמיה נמצאו שניהם נושמים באותו קצב כולל, והראו השפעות משמעותיות של עוררות על קצב הנשימה (איטי יותר במהלך השינה). עם זאת, נמצאו הבדלים מובהקים בין משתתפים אנוסים ונורמוסמיים ב-8 מתוך 27 פרמטרים נשימתיים.

אנשים נורמוזיים הראו תדירות גבוהה יותר של שיאי שאיפה באף במהלך שעות הערות, עם ממוצע של 23.8 IPPM (שיאי שאיפה לדקה) בהשוואה ל-19.5 IPPM עבור אנשים אנוסים.

כאשר נבדקה בסביבה נטולת חומרי ריח, לקבוצה הנורמוזמית היה IPPM דומה לקבוצה האנוסמית, מה שמרמז ששיאי השאיפה המוגברים אצל אנשים נורמוזמיים קשורים ככל הנראה לאינטראקציה עם סביבת ריח ולא להבדלים קבועים בדפוסי הנשימה.

יתרה מכך, אנשים אנוסים הראו אחוז גבוה יותר של נשימות עם הפסקות שאיפה בשעות הערות (81%) בהשוואה לאנשים נורמוזמיים (75%, P = 0.004). במהלך השינה, אנשים אנוסים הציגו מקדם וריאציה גבוה יותר (CoV) של נפח השאיפה לעומת בקרות (P = 0.004). יתר על כן, זרימת שיא הנשיפה בעקבות הופחתה אצל אנשים אנוסים בהשוואה לבקרות.

ביחד, תוצאות אלו מצביעות על כך שהנשימה האנוסמית מאופיינת בהפסקות שאיפה מוגברות, מופחתת זרימת שיא הנשיפה במהלך שעות הערות, ושונות גדולה יותר בנפח השאיפה במהלך השינה.

ניתוח הסיווג השיג דיוק כולל של 83%, עם שיעור חיובי אמיתי של 67% ושיעור שלילי אמיתי של 94%. הסיווג לא היה תלוי רק ב-IPPM, שכן השמטת פרמטר זה עדיין הניבה דיוק של 81%. עם זאת, זה היה תלוי ב-CoV של נפח השאיפה בשינה, שכן הסרת פרמטר זה הורידה את הדיוק ל-62%. ההבדלים בדפוסי הנשימה בין אנשים אנוסים ובקרות בשינה לא היו סבירים בגלל תגובות ריח, ולא נמצאה עדות לשינוי במחזוריות האף באנוסמיה.

מחקר זה מספק הוכחות לכך שלאנשים עם אנוסמיה מולדת יש דפוסי נשימה ברורים בהשוואה לבקרות, הבדל שלא הבחין בעבר בשל השימוש במסננים נמוכים (3 הרץ) בשיטות מדידה נשימתיות מסורתיות ארוכות טווח כמו חגורות פיזואלקטריות או פלטיסמוגרפיה. עם זאת, המחקר מוגבל על ידי גודל מדגם קטן, היעדר מדידת זרימת אוויר דרך הפה, ללא אימות רשמי של ריח תקין בבקרות והיעדר נתונים על אנוסמיה נרכשת.

מַסְקָנָה

לסיכום, הממצאים מראים כי אובדן חוש הריח משפיע על הנשימה ועל תפקוד הנשימה הרחב יותר. בעתיד, מחקרים עשויים לחקור את ההשלכות הבריאותיות הרחבות יותר הקשורות לאובדן ריח, כולל הסיכון הגבוה יותר לתמותה באנוסמיה נרכשת.

דילוג לתוכן