לנשים יש סיכוי גבוה ב-40% לחוות דיכאון בגיל המעבר מאשר לאלה שאינן חוות תסמינים כלשהם של גיל המעבר, כך עולה ממחקר חדש בהובלת חוקרי UCL.
המחקר, שפורסם ב- כתב עת להפרעות רגשיותסיפקה מטה-אנליזה של שבעה מחקרים שכללו 9,141 נשים מכל העולם (כולל אוסטרליה, ארה"ב, סין, הולנד ושוויץ), כדי להבין אם שלבים שונים של גיל המעבר היו קשורים בסיכון שונה לדיכאון.
הפרימנופאוזה מתרחשת בדרך כלל כשלוש עד חמש שנים לפני תחילת גיל המעבר. בשלב זה רמות האסטרוגן והפרוגסטרון של נשים מתחילות להשתנות, מה שגורם להן לחוות שינויים במצב הרוח, מחזורי מחזור לא סדירים ותסמינים אחרים של גיל המעבר, כולל תחושות דיכאון מוגברות.
שלב זה של גיל המעבר נמשך עד שנה לאחר הווסת האחרונה של האישה ולעתים קרובות יכול להימשך בין ארבע לשמונה שנים בסך הכל.
החוקרים מצאו שלנשים בגיל המעבר היה סיכון גבוה יותר באופן משמעותי (בסביבות 40%) לחוות תסמיני דיכאון ולאובחנה עם דיכאון בהשוואה לנשים לפני גיל המעבר.
לא הייתה עלייה משמעותית בסיכון לדיכאון אצל נשים לאחר גיל המעבר בהשוואה לאלו שהיו לפני גיל המעבר.
התסמינים נמדדו באמצעות מכשירי דיווח עצמי סטנדרטיים ומוכרים בינלאומיים, לרבות שאלון בריאות המטופל PHQ-9 (אשר מתייחס לגורמים כגון חוסר עניין בעשיית דברים, בעיות שינה ותחושות של מצב רוח ירוד).
הסופר הבכיר ד"ר Roopal Desai (UCL Psychology & Language Sciences) אמר: "מחקר זה מראה שלנשים בשלב גיל המעבר יש סיכוי גבוה יותר לחוות דיכאון מאשר לפני או אחרי שלב זה.
"הממצאים שלנו מדגישים את החשיבות של ההכרה בכך שנשים בשלב חיים זה פגיעות יותר לחוות דיכאון. זה גם מדגיש את הצורך לספק תמיכה וסינון לנשים כדי לסייע במתן מענה יעיל לצרכי בריאות הנפש שלהן".
המחקר החדש מגיע זמן קצר לאחר הפרסום הקודם של החוקרים*, שמצא שטיפול – כגון מיינדפולנס וטיפול קוגניטיבי התנהגותי – יכול להיות צורה יעילה של טיפול בתסמינים לא-פיזיים של גיל המעבר.
המחברת המקבילה, פרופסור איימי ספקטור (UCL Psychology & Language Sciences), אמרה: "נשים מבלות שנים מחייהן בהתמודדות עם תסמיני גיל המעבר שיכולים להיות בעלי השפעה עצומה על רווחתן ואיכות חייהן.
הממצאים שלנו מראים עד כמה משמעותית יכולה לסבול הבריאות הנפשית של נשים בגיל המעבר בתקופה זו. אנו זקוקים למודעות ותמיכה רבה יותר כדי להבטיח שהם יקבלו עזרה וטיפול מתאים הן מבחינה רפואית, במקום העבודה והן בבית.
שילוב נתונים ממחקרים עולמיים מצביע על כך שלא ניתן לייחס את הממצאים הללו לגורמים תרבותיים או לשינויים באורח החיים בלבד, אשר שימשו לעתים כדי להסביר את תסמיני הדיכאון שנשים חוות במהלך גיל המעבר".
Yasmeen Badawy, סופרת ראשית וסטודנטית לתואר שני ב-UCL, UCL פסיכולוגיה ומדעי השפה
מגבלות לימוד
מכיוון שכל מחקר הותאם למשתנים שותפים שעלולים להשפיע על התוצאות, החוקרים לא הצליחו להסביר אם לנשים המעורבות יש היסטוריה קודמת של דיכאון, מה שנמצא רלוונטי במחקרים קודמים.
החוקרים גם לא הצליחו לבצע השוואה של תסמינים בין נשים בגיל המעבר לפוסט-מנופאוזה.
