מחקר שנערך על ידי הצוות של פרופ' קודי רביצ'נדרן (VIB-UGent Center for Inflammation Research) ועמיתיו מצא כי פירופטוזה, צורה של מוות מתוכנת של תאים, שנחשבת מסורתית כדלקתית גרידא, ממלאת גם היא תפקיד מכריע בקידום ריפוי ותיקון רקמות. מחקר זה, שפורסם ב טֶבַעפותחת אפיקים חדשים להבנה כיצד הגוף שלנו מגיב לפציעה ויכול להוביל לטיפולים חדשניים בפצעים ומחלות דלקתיות.
תאים גוססים
כמיליארד תאים מתים בגופנו מדי יום. רוב התאים הללו נהרגים בתהליך הנקרא אפופטוזיס, שהוא סוג של תחזוקה תאית השומרת על בריאותנו. עם זאת, בהשפעת פתוגנים או טריגרים דלקתיים, תאים יכולים למות בתהליך הנקרא פירפטוזיס. כפי שהשם מרמז (פירו פירושו אש), פירופטוזיס גורם לדלקת משמעותית, המסייעת לגוף לנקות זיהומים, אך גם גורמת לנזק חמור לרקמות.
מוות תאים על ידי פירופטוזיס נחשב עד כה רק כדלקתי ומזיק באופיו, אבל העבודה שלנו מציעה שמלבד גורמים מזיקים לרקמות, פירפטוזיס משחררת גם מולקולות מועילות המעודדות ריפוי פצעים, מה שעלול להוביל לטיפולים חדשים להתמודדות עם פצעים כרוניים או דלקת."
פרופ' קודי רביצ'נדרן (VIB-UGent), אחד הכותבים הראשיים של המחקר
דלקת וריפוי
בכל פעם שאנו מתמודדים עם פציעה או זיהום, הגוף שלנו מגיב על ידי הגברת תגובה חיסונית, מה שגורם לדלקת שמנקה את הזיהום. עם זאת, כאשר הדלקת אינה נפתרת בזמן או מבוקר, עלול להיות נזק מוגזם לרקמות. תאים העוברים פירופטוזיס תורמים לדלקת זו על ידי שחרור מולקולות דלקתיות.
עם זאת, מחקר חדש של צוות פרופ' קודי רביצ'נדרן ועמיתיו מגלה שתאים פירופטוטים אלו משחררים גם מולקולות שיכולות לעודד ריפוי פצעים.
"להפתעתנו, באמצעות מערכות תרבית תאים ומודלים של עכברים, המולקולות המופרשות על ידי תאים פירופוטיים הן ייחודיות. מולקולות אלו גורמות לשינויי ביטוי גנים משמעותיים בתאי חיסון בריאים (מקרופאגים) בקרבת מקום המקדמים ריפוי ותיקון רקמות. לכן, פירפטוזיס לוחץ הן על מאיץ והבלם; מצד אחד ציטוקינים דלקתיים המשתחררים מתאי פירפטוטים גורמים לדלקת, בעוד שמטבוליטים ואוקסיליפינים בהפרשה עוזרים לרקמה לרפא את עצמה" אומר ד"ר Parul Mehrotra, מחבר בכיר וראשון על המחקר (VIB-UGent , כעת במכון הטכנולוגי ההודי, דלהי).
סגירת פצעים
אחת המולקולות המרכזיות לריפוי פצעים שהחוקרים זיהו היא פרוסטגלנדין E2, הידוע בתפקידו בכאב ובהתחדשות רקמות.
ד"ר סופיה מסצ'אלידי (VIB-UGent), שותפה למחברת הראשונה של עבודה זו, אומרת: "הניסויים שלנו גילו שהמולקולות המופרשות מתאי גוסס, הידועות בשם ההפרשה הפירופטוטית, יכולות להגביר משמעותית את יכולת הגוף לתקן רקמות פגועות גם כאשר מולקולות דלקתיות קיימות." מחקר זה מציע כי ייתכן שיהיה צורך לשקול מחדש את האסטרטגיות הנוכחיות לפיתוח טיפולים על ידי חסימת פירופטוזיס. למרות שזה יכול למנוע נזק, זה עשוי גם לעכב שחרור של מולקולות חיוניות המסייעות בתיקון רקמות. במקום זאת, ניתן היה לרתום את המולקולות הקטנות והשומנים החדשים שזוהו מהפרשת הפירופטוטית לפיתוח טיפולים חדשים, המציעים תקווה חדשה לחולים הסובלים מפצעים כרוניים או ממחלות דלקתיות.
