ניתוח חדש מצביע על כך שניתן לייחס ירידה דרמטית במקרי מוות מ-COVID-19 בין השנים 2022 ל-2023 למעבר פאזה פתאומי במבנה המולקולרי של חלבון הספייק של הנגיף.
במהלך החורף של 2020 ו-2021, ארה"ב ראתה מקרי המוות מ-COVID-19 הגיעו ל-250,000. בשנה שלאחר מכן, מספר זה עלה בשליש ל-330,000. אבל מאוגוסט 2022 עד מרץ 2023, מספר מקרי המוות הקשורים למקרי מוות מ-COVID-19 צנח ל-80,000 בלבד, מה שסיים בפתאומיות את מגיפת ה-COVID. אי אפשר לייחס את הירידה הדרמטית הזו רק לחיסונים, שכבר היו זמינים נרחב מאז אביב 2021.
באמצעות מחקר חדש שפורסם ב EPJ B מרסלו מורט מ-CIMATEC בברזיל, יחד עם ג'יימס פיליפס מאוניברסיטת רוטגרס, ניו ג'רזי, מציעים שמעבר פאזה במבנה המולקולרי של חלבון ה-COVID-19 גרם לסיכון נמוך יותר של הנגיף לגרום לזיהומים חמורים. התוצאות שלהם מציעות תובנות חשובות לגבי האופן שבו המגיפה הסתיימה כל כך מהר, ויכולות לעזור לנו להתכונן למגיפות עתידיות
חלבון הספייק בולט מעל פני השטח של וירוסים כמו COVID-19, ומקל על כניסה לתאי מארח על ידי קישור לקולטנים ספציפיים על קרומי התא. כאשר הנגיף עובר מוטציה, חלבונים אלו יכולים להשתנות במהירות: שיפור יכולתו של הנגיף להיקשר לקולטנים, אך במקרים מסוימים, הפיכתו לפחות קטלני.
במחקרם, מורט ופיליפס בחנו את הקשר בין מוטציות ושיעורי תמותה. הם גילו שמעבר פאזה במבנה המולקולרי של חלבון הספייק – הדומה למעברים בין שלבי החומר בפיזיקה – יכול להיות אחראי ישירות לירידה הפתאומית במספר ההרוגים. מעבר פאזה זה התרחש בזנים חדשים של וריאנט Omicron שהופיעו בשנת 2023, שהציגו רק 5 מוטציות נוספות מהוריאנט המקורי של Omicron.
המחקר של הצמד מצביע על כך שהמעבר הזה שינה את מנגנוני הקישור של הנגיף בדרכי הנשימה העליונות – המעברים המחברים את האף, הפה והגרון – והפחית את הסיכוי לזיהומים קשים. תובנה זו לא רק משפרת את ההבנה שלנו לגבי ההדבקה המתפתחת של COVID-19, אלא גם מציעה לקחים חשובים להתכונן למגיפות עתידיות. באמצעות מחקר עתידי, מורט ופיליפס מקווים לגבש עוד יותר את התיאוריות הללו, ולספק תובנות מעמיקות יותר לגבי האופן שבו מגיפות עתידיות עשויות להתפתח.
