במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת טבע התנהגות אנושיתחוקרים העריכו את ההשפעות הפסיכיאטריות ארוכות הטווח ואת תפקיד החיסון על בריאות הנפש בניצולי מחלת נגיף הקורונה 2019 (COVID-19) באמצעות נתוני הביובנק של בריטניה (בריטניה).
מחקר: סיכון ארוך טווח להפרעה פסיכיאטרית ומרשם פסיכוטרופי לאחר זיהום ב-SARS-CoV-2 בקרב האוכלוסייה הכללית בבריטניה. קרדיט תמונה: DesignPrax / Shutterstock
רקע כללי
עד כה, משבר הבריאות העולמי שנגרם על ידי תסמונת נשימתית חריפה נגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2) הביא ליותר מ-774 מיליון מקרים ול-7 מיליון מקרי מוות. הנגיף משפיע על מערכת הנשימה ויש לו השלכות משמעותיות על בריאות חילוף החומרים, הכליות והלב וכלי הדם במהלך ואחרי ההדבקה. בנוסף, תועדה עלייה בהפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות בקרב מקרי COVID-19 חמורים ומתונים כאחד. עם זאת, מחקרים קיימים, המבוססים בעיקר על רשומות בריאות אלקטרוניות (EHR), עומדים בפני מגבלות עקב הטיות פוטנציאליות והיעדר נתונים מקיפים על גורמים כמו חיסון. יעילות החיסון בהפחתת סיבוכים פסיכיאטריים ארוכי טווח נותרה לא ברורה, מה שמדגיש את הצורך במחקר נוסף כדי להבין את ההשפעות המורחבות על בריאות הנפש של COVID-19 ואת היתרונות המגנים של החיסון.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי השתמש בנתונים מה-Biobank הבריטי, כאשר המשתתפים סיפקו הסכמה מדעת בכתב. הביובנק הבריטי גייס למעלה מ-500,000 אנשים בגילאי 40-70 מבריטניה, תוך איסוף נתוני בסיס נרחבים ועוקב אחר משתתפים באמצעות קישור לרשומות בריאות. נתוני הזיהום ב-SARS-CoV-2 הגיעו ממסד הנתונים המיקרוביולוגי של אנגליה של בריאות הציבור, בעוד שמידע על אבחנות פסיכיאטריות ומרשמים נלקח מסטטיסטיקות בריאות וממאגרי מרשמים.
המשתתפים סווגו לקבוצות שונות על סמך מצב ההדבקה ב-SARS-CoV-2 ותוצאות הבדיקות שלהם. קבוצת הזיהומים כללה את אלו עם בדיקת שרשרת פולימראז חיובית (PCR) ל-SARS-CoV-2, בעוד שהבקרות העכשוויות היו אנשים ללא עדות לזיהום. קבוצת ביקורת היסטורית סיפקה השוואה טרום-מגיפה, וקבוצה נוספת כללה משתתפים עם בדיקות SARS-CoV-2 שליליות. המחקר התמקד בתוצאות פסיכיאטריות, זיהוי הפרעות ומרשמים לתרופות פסיכוטרופיות. תוצאות בריאות הנפש נותחו הן כאירועים חדשים והן כחלק ממצבים מתמשכים או חוזרים, תוך התאמה למגוון של משתנים משתנים כדי לקחת בחשבון גורמים מבלבלים פוטנציאליים.
ניתוחים סטטיסטיים השתמשו בשקלול והתאמה של ציוני הנטייה כדי לאזן את מאפייני הבסיס בין הקבוצות, תוך שימוש במודלים של רגרסיה פרופורציונלית של סיכונים של Cox כדי להעריך סיכונים ושכיחות של מצבים נפשיים. ניתוחי תת-קבוצות חקרו את ההשפעה של גורמים דמוגרפיים וגורמים הקשריים הקשורים ל-COVID-19, כולל מצב חיסון והגדרות בדיקות, על תוצאות פסיכיאטריות. ניתוחי רגישות ושימוש בבקרות תוצאות חיוביות ושליליות נועדו לאמת את התכנון והממצאים של המחקר, להעריך את החוסן של התוצאות ואת הפוטנציאל להטיה.
תוצאות המחקר
במחקר, החוקרים התמקדו ב-26,101 משתתפים שנבחנו חיובי ל-SARS-CoV-2, בהשוואה ל-380,337 בקרות עכשוויות ו-390,621 בקרה היסטורית. המחקר עקב אחר השכיחות של אבחנות פסיכיאטריות ושימוש במרשם פסיכוטרופי לאורך תקופת מעקב חציונית של כשנה. ניתוחים ראשוניים חשפו פערים דמוגרפיים ובריאותיים משמעותיים בין קבוצת ה-COVID-19 והבקרות העכשוויות, שאוזנו מאוחר יותר באמצעות טכניקות שקלול כדי להבטיח השוואות מדויקות.
ממצאי המחקר היו מדאיגים, והצביעו על סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות שונות בקרב ניצולי COVID-19, כולל הפרעות פסיכוטיות, מצב רוח וחרדה, עם עלייה ניכרת במרשמים לאנטי פסיכוטיים, תרופות נוגדות דיכאון, בנזודיאזפינים, מייצבי מצב רוח ואופיואידים. במיוחד, הפרעות מצב רוח כמו אפיזודות דיכאון והפרעות חרדה כמו הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית והפרעת דחק פוסט טראומטית היו נפוצות יותר בקרב אלו שלקו ב-COVID-19. הפרעות שימוש בחומרים הראו עלייה שולית, עם עלייה ספציפית בהפרעת שימוש באלכוהול, בעוד שהסיכון להפרעות שינה ראה גם עלייה.
מגמות אלו נמשכו לאורך מספר ניתוחי תת-קבוצות, ואישרו את העקביות של הסיכון המוגבר לתוצאות פסיכיאטריות על פני פלחים דמוגרפיים שונים. כאשר התעמקו בפרטים של הגדרות זיהום ומצבי חיסונים, המחקר הדגיש תמונה מורכבת שבה זיהומים לא פורצי דרך (אלה המתרחשים אצל אנשים לא מחוסנים או מחוסנים חלקית) הציגו סיכון גבוה יותר לבעיות נפשיות חדשות וחוזרות כאחד. מעניין לציין שזיהומים פורצי דרך לא שינו באופן מובהק את פרופיל הסיכון לאבחונים פסיכיאטריים, למרות שהם היו מתואמים עם סבירות מוגברת של מרשמים לתרופות פסיכוטרופיות.
השוואות נוספות עם קבוצת הביקורת ההיסטורית חיזקו את הממצאים הראשוניים של המחקר, והראו עלייה רחבה בסיכונים לבריאות הנפש עבור ניצולי COVID-19. עם זאת, כאשר העוקבה הנגועה הותאמה לקבוצת ביקורת שלילית למבחן, התוצאות הפכו עדינות יותר, ללא הבדלים משמעותיים בסיכון למרשמים פסיכוטרופיים, מה שמרמז על יחסי הגומלין המורכבים בין COVID-19, בריאות הנפש והתנהגויות בריאות.
המתודולוגיה החזקה של המחקר התרחבה ליישום של בקרות תוצאות חיוביות ושליליות, תוך אימות ממצאיו כנגד תסמינים ידועים של נגיף ה-COVID כגון עייפות וקוצר נשימה והבטחה שלא נמצאו קשרים משמעותיים עם תוצאות בריאותיות לא קשורות כמו ניאופלזמות בעור וציסטות זקיקים. ניתוחי רגישות חיסקו עוד יותר את המסקנות העיקריות, והדגימו את הסיכון המוגבר להפרעות פסיכיאטריות בקרב ניצולי COVID-19, במיוחד אלו שאובחנו בבית חולים, והדגישו את הצורך הדחוף בהתערבויות ממוקדות בבריאות הנפש לאוכלוסייה פגיעה זו.
