גברים שחווים אלימות אינטימית של שותפים פונים לאסטרטגיות התמודדות מזיקות בגלל שירותים מוגבלים וסטיגמה חברתית מתמשכת, כך עולה ממחקר חדש באוניברסיטת סיימון פרייזר.
בעזרת נתוני הסקר מהסקר החברתי הכללי של הסטטיסטיקה בקנדה בנושא קורבנות כמו גם ראיונות עם 16 ניצולים גברים, נמצא כי גברים היו בעלי סיכוי נמוך יותר לפנות לעזרה חיצונית בהשוואה לנשים.
"כאשר אלימות אינטימית של בני זוג קורה לגברים, זה מרגיש לעתים קרובות כאילו הם נותרים להתמודד לבד", אומרת אלכסנדרה ליסובה, פרופסור לקרימינולוגיה של SFU ומחבר משותף של מחקר חדש שפורסם ב כתב העת לאלימות משפחתית. "רבים מכחישים את ההתעללות, נסוגים מפעילויות חברתיות ומערכות יחסים וזורקים את עצמם לעבודה כדי להימנע ממה שקורה בבית."
אסטרטגיות נמנעות אלה יכולות למנוע מגברים לחפש תמיכה כמו טיפול או הפרדה, היא אומרת. כתוצאה מכך, ניצולים גברים עשויים לחוות החמרה של דיכאון, שימוש לרעה בחומרים ומצוקה רגשית, מה שעלול להסלים את הסיכונים במערכת היחסים.
זה נוגע במיוחד, אומר ליסובה, מכיוון שלמרות שאלימות היא בעיקר דו -כיוונית, נשים נוטות לחוות את ההשלכות החמורות ביותר – 79 אחוז מהקורבנות האינטימיים של רצח רצח הם נשים, למשל.
מחקר זה מדגיש פער קריטי בשירותי התמיכה ואת החשיבות של התייחסות לאלימות של בני זוג אינטימיים כסוגיה אנושית – ולא רק מגדר, טוענת ליסובה.
יש חוסר בקמפיינים, הכשרה ופרוטוקולים כלולים מגדריים, אימונים ופרוטוקולים עבור אנשי מקצוע קדמיים-כמשטרה, עובדים סוציאליים ורופאים-שלעתים קרובות הם נקודת הקשר הראשונה למישהו המבקש עזרה. גם כאשר ממשלות מפרסמות דוחות או מרחיבות שירותים, הן בדרך כלל מדגישות קורבנות נשים, ומשאירים ניצולים גברים בלתי נראים. "
אלכסנדרה ליסובה, פרופסור לקרימינולוגיה של SFU
עזרה לניצולים גברים יסייעו לחברה בצורה רחבה יותר, בין היתר על ידי צמצום גורמי הסיכון לאלימות עתידית שביצעו אלה שהיו עדים להתעללות אינטימית של בני זוג כילדים, מוסיף ליסובה.
"כשאנחנו עוזרים לגברים, אנו עוזרים גם לנשים וילדים – ובסופו של דבר, החברה", מסבירה ליסובה. "התעללות היא התעללות. עלינו להפסיק להתייחס לאלימות כלפי נשים ואלימות נגד גברים כנושאים נפרדים. טיפול באלימות על כל צורותיה – ללא קשר למגדר הקורבן – עוזר ליצור קהילות בטוחות יותר לכולם."
