מעל למימדי הזמן,  מעל למגבלות האנושיות מגיעה, פרשת השבוע ומתארת לפנינו את הברית בין עם ישראל לקב”ה.


אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. (דברים כ”ט, ט’-י’)

בברית בין הקב”ה לעם ישראל, אין מעמדות – כולם שווים. הציבור כולו הופך לאחד והפנייה אליו מודגשת בלשון יחיד:

לְעָבְרְךָ בִּבְרִית.. וּבְאָלָתוֹ  אֲשֶׁר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ.. (י”א-י”ב)

בברית בין הקב”ה לעם ישראל, אין מגבלות זמן. דור העבר, אנשי ההווה ודור העתיד – הופכים לאחד ומחויבים לה כולם במידה שווה.

וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת-הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. (י”ב-י”ד)

נשאלת השאלה: כיצד זה ייתכן שברית הנכרתת עם בני אדם – בשר ודם, מוציאה עצמה מהמגבלות האנושיות בכך שאינה מבדילה בין המעמדות ואינה מתחשבת בפערי הזמן?

האם ניתן לכרות אותה הברית עם אנאלפבית שואב מים ביחד עם שופט נשוא פנים, כאילו היו אדם אחד?

כיצד ניתן לכרות הסכם מחייב עם שני אנשים הנמצאים במרחק של אלפי שנים ביניהם, כאילו הם חיים יחד? כיצד יכול אדם שנולד טרם המצאת הכתב להתחייב בשם אדם שנולד לאחר המצאת האייפון? איזה מכנה משותף מתקיים בכלל בין השניים?

ובכן… הברית עם הקב”ה מאלצת אותנו להיפרד ממגבלות התפיסה האנושית, לטפס כמה שלבים לכיוון התודעה הא-לוקית, להתרומם ולהביט מגבוה.

בהסתכלות צרה ורגעית, לכל אחד מאתנו דמות ייחודית משלו המעניקה לנו בהווה תחושה של ‘שחקן ראשי’, אולם במבט על, אנו “ניצבים” על במת ההיסטוריה כשווים, ללא הבדלי ייחוס או מעמד.

בפרשנות האישית שלנו לחיי היום-יום, אנו מבדילים בין המעמדות ומעניקים “כתרי חכמה” למעמד זה על חשבון מעמד אחר, בעוד שבראייה הרחבה, כולנו בעצם אחד – “כולכם”.

הברית מאלצת אותנו להתעלות גם מעל מגבלות הזמן (שכבר הוכח שהוא יחסי..) ולכווץ אותו לנקודה אחת, ‘על זמנית’ ונוכחת בכל רגע נתון ,יחסי..) ולכווץ אותו לנקודה אחת – “היום“.

יורם קימלמן