מיליוני מבוגרים ברחבי העולם מאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז מדי שנה, ויש צורך גדול במחקר בתחום. עם זאת, מחקר קליני רב על הפרעות קשב וריכוז מבוגרים סובל מחסרונות מתודולוגיים רציניים שמקשים על השימוש בתוצאות בפועל, מראים חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן ואוניברסיטת סאו פאולו במחקר חדש.
אבחנת הפרעות קשב וריכוז מפותחת במקור לילדים, לרוב קשה לייצור מבוגרים. הסיבה לכך היא שקריטריוני האבחון מבוססים על התנהגות אצל ילדים. עם זאת, כאשר מאבחנים מבוגרים, קריטריונים אלה מבוססים לרוב על חוויות סובייקטיביות של מבוגרים, למשל, להתקשות להתרכז או להיות מאוד אימפולסיביים.
המספר העולה של המבוגרים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז מעלה שאלות חשובות לגבי תוקף אבחוני-במיוחד מכיוון שרבים מעולם לא זוהו בילדותם וכעת הם מבקשים עזרה, לעיתים מתבקשים על ידי תוכן הפרעות קשב וריכוז במדיה החברתית. זה גרם לנו לסקרן: כיצד ניסויים מבוקרים אקראיים על הפרעות קשב וריכוז עסקו באתגר האבחוני הזה? "
ד"ר איגור סטודארט, חוקר
יתר על כן, הפרעות קשב וריכוז חולקת את הסימפטומים שלה עם מספר הפרעות נפשיות אחרות כמו דיכאון, סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית, מה שהופך את זה לחיוני להדיר הפרעות אלה בעת אבחון הפרעות קשב וריכוז. זה דורש הערכה אבחנתית יסודית של פסיכולוג או פסיכיאטר מנוסה.
אך לא תמיד זה המקרה שנעשתה הערכה כה יסודית. מחקר חדש מאוניברסיטת קופנהגן ואוניברסיטת סאו פאולו בברזיל מראה כעת כי אפילו מחקר פסיכיאטרי בנושא הפרעות קשב וריכוז מזניח לעתים קרובות את העבודה הבסיסית הזו.
"בדקנו כיצד 292 מהמחקרים האמינים ביותר ברפואה מבוססת ראיות – מה שנקרא ניסויים מבוקרים אקראיים – אובחנו את הנבדקים הבוגרים שלהם", אומרת פרופסור לפסיכיאטריה ויועצת הפסיכיאטרת ג'ולי נורדגארד, שניהל את המחקר יחד עם פרופסור חבר והחוקרת הבכירה מדס גראם הנריקסן וד"ר איגור.
היא ממשיכה:
"אנו מסיקים כי מחצית מהמחקרים לא הבטיחו הערכה אבחנתית רחבה ויסודית של המטופלים לפני הניסוי כדי לשלול הפרעות אחרות. המשמעות היא שהם לא יכולים לדעת, אם לנבדקים שלהם יש הפרעות נפשיות אחרות כמו דיכאון או סכיזופרניה. וזה לא הכל. יותר ממחצית המחקרים כללו גם את הנפטרים האחרים, לאבחן את האבחנה.
לטענת החוקרים, חסרונות מתודולוגיים אלה הם בעייתיים, מכיוון שהם מרמזים כי אי אפשר לדעת אילו הפרעות ותסמינים הטיפול שנחקר במחקרים אלה עשוי להשפיע על.
"זה מקשה על השימוש בתוצאות המחקר מרבים מהניסויים הקליניים הללו. עם זאת, תוצאות ניסויים מבוקרים אקראיים נחשבים אמינים במיוחד, והם עשויים ליידע את ההנחיות בהן אנו משתמשים לטיפול בחולי הפרעות קשב וריכוז, למרות שיש להעריך את התוצאות של רבים מהניסויים הללו בזהירות רבה", אומר מדס גרם הנריקסן.
צורך באבחנות עקביות וחזקות
לדברי החוקרים, אחת הבעיות בהערכת האבחון ברבים מהניסויים הקליניים היא שנראה שהיא בוצעה על ידי אנשים שאינם מאומנים לעשות זאת. ולעתים קרובות עם שיטות שאינן מספיק יסודיות.
"ב 61% מהמחקרים הם לא קובעים שאבחן את הנבדקים. אצל רק 35% מהמחקרים, נאמר כי פסיכיאטר או פסיכולוג עשה את האבחנה. אולם תמיד יש לבצע הערכה אבחנתית על ידי איש מקצוע מנוסה עם הכשרה הדרושה כדי להבטיח כי האבחנה נכונה, ויש להצהיר זאת במחקרים של המחקרים," קטע שיטת המחקרים.
במקרים מסוימים, ההערכה וכך האבחנה נעשתה על ידי הנבדק עצמם, ובמקרה אחד גדול במיוחד זה נעשה בעזרת מחשב, מסבירים החוקרים.
"בפסיכיאטריה, אנו באמת צריכים שכל האבחנות, ולא רק הפרעות קשב וריכוז, נעשות עם אותם קריטריונים אחידים ועל ידי אנשי מקצוע מיומנים. אחרת, איננו יכולים לסמוך על התוצאות או להשוות אותם בין מחקרים", אומרת ג'ולי נורדגארד ומסקמת:
"במיוחד במצב בו אבחנה כמו הפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים הולכת וגוברת, עלינו להיות יסודיים מאוד ולהיות בסיס איתן. אחרת, אנו מסתכנים יותר מדי באבחון שגוי ולא היינו מסוגלים לתת להם את הטיפול היעיל ביותר. או שהם מסתכנים בקבלת טיפול מיותר הגורם לתופעות לוואי."
