מחקר חדש קושר בין צריכת נוגדי חמצון גבוהה יותר להפחתת הסיכון להפרעות זיקפה, ומדגיש את התפקיד הפוטנציאלי של הדיאטה במניעת ED.
לִלמוֹד: קשר בין אינדקס נוגד חמצון תזונתי מורכב לבין תפקוד לקוי של זיקפה בקרב מבוגרים אמריקאים: מחקר חתך. קרדיט תמונה: R Photography Background / Shutterstock.com
לאחרונה דוחות מדעיים המחקר מעריך את הקשר בין תפקוד לקוי של זיקפה (ED) לבין אינדקס נוגדי חמצון תזונתיים מורכבים (CDAI) באמצעות שימוש בנתונים שהתקבלו מהסקר הלאומי לבריאות ותזונה (NHANES).
מה גורם ל-ED?
ED, המתייחס לקושי להשיג או לשמור על זקפה לסיפוק פעילות מינית, יכול להתפתח עקב אי-סדירות בזרימה וביציאת הדם ברקמת הפין. השכיחות של ED עולה עם הגיל והרגלי חיים לקויים, כגון עישון, שתייה וחוסר פעילות גופנית. סוכרת, טרשת עורקים, לחץ דם גבוה, יתר כולסטרולמיה ומחלת עורקים כליליים עשויים גם הם לתרום ל-ED.
דלקת מולקולרית ולחץ חמצוני ממלאים תפקיד מפתח במנגנונים פתופיזיולוגיים של ED. הצטברות של מיני חמצן תגובתיים (ROS) מובילה ללחץ חמצוני, שעלול לזרז הפרעות בתפקוד האנדותל של כלי הדם וטרשת עורקים.
ה-CDAI מספק מסגרת ניקוד על ידי שילוב מגוון רחב של נוגדי חמצון תזונתיים, כגון סלניום, אבץ, ויטמינים A, C ו-E, כמו גם מספר קרוטנואידים, כדי להעריך את היכולת הכוללת של נוגדי חמצון של צריכת התזונה של אדם. עד כה, נותר חוסר בנתונים על האופן שבו CDAI עשוי להשפיע על סיכון ED.
לגבי המחקר
הנתונים למחקר הנוכחי התקבלו בין השנים 2001-2004, שכן נתוני NHANES על שאלון תפקודי זיקפה היו קיימים רק בשנים אלו. בסך הכל נכללו בקבוצת המחקר 3,665 גברים בני 20 ומעלה.
אנשים עם אבחנה של סרטן הערמונית ואלה חסרי נתונים על נוגדי חמצון תזונתיים, אינדקס מסת גוף (BMI), עישון או שימוש באלכוהול, מצב משפחתי, רמת השכלה, מחלות לב וכלי דם, פעילות פנאי ויתר לחץ דם לא נכללו במחקר.
משתנה החשיפה העיקרי היה CDAI. רק מקורות מזון לצריכה יומית נחשבו להערכת נוגדי חמצון תזונתיים, בעוד שתרופות ותוספי תזונה לא נכללו. נעשה שימוש בשאלה ישירה ממחקר ההזדקנות של מסצ'וסטס (MMAS) כדי לקבוע ED, שהוא משתנה התוצאה העיקרי.
ממצאי המחקר
השכיחות של ED בקבוצת המחקר הייתה כ-27%. בהשוואה לאנשים ללא ED, ה-CDAI הופחת משמעותית בחולי ED. חולי ED דיווחו גם על צריכת אנרגיה יומית נמוכה יותר בהשוואה לאלו ללא ED.
גברים עם ED היו בדרך כלל בנישואים או חיים משותפים, מבוגרים יותר, היו בעלי ערכי BMI גבוהים יותר, היו בעלי רמת השכלה גבוהה יותר, עסקו בפחות פעילות גופנית וצרכו אלכוהול. חולי ED היו גם בעלי סיכוי גבוה יותר להיות מאובחנים עם יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב וכלי דם (CVD) והיפרכולסטרולמיה.
ניתוח רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית משוקלל נערך כדי להעריך את הקשר בין CDAI ו-ED. לשם כך, סיכון מופחת ל-ED היה קשור לציוני CDAI גבוהים יותר. תוצאה מובהקת סטטיסטית זו הייתה חזקה על פני מספר מודלים משוערים, אפילו לאחר התאמה לכל משתני המשתנים.
בכל המודלים, אנשים בשליש הגבוה ביותר של CDAI היו קשורים בסיכון נמוך משמעותית ל-ED בהשוואה לאלו בשליש הנמוך ביותר.
הקשר התלוי במינון בין CDAI ל-ED נבדק באמצעות שימוש ב-RCS (Restricted cubic splines). כאן, נצפה קשר לא ליניארי ושלילי, שבו הסיכון ל-ED ירד בחדות עם עלייה ראשונית בציוני CDAI עד שהגיע בסופו של דבר לרמה.
ניתוחי תת-קבוצות נערכו כדי להעריך הטרוגניות בין אנשים. הקשר בין ציון CDAI וסיכון ל-ED לא היה שונה באופן מובהק בין תת-קבוצות לאחר בקרה על BMI, מצב עישון, גיל, גזע, יתר כולסטרולמיה, יתר לחץ דם, סוכרת, CVD, מצב שתייה ופעילות פנאי.
ניתוח רגישות נערך על ידי אי הכללה של 320 משתתפים שקיבלו מרשם להורמוני מין, תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות נוגדות דיכאון, מעכבי פוספודיאסטראז-5 (PDE5) וסטרואידים ב-30 הימים האחרונים. קשר שלילי בין ED ו-CDAI נצפה לאחר פיקוח על משתנים אלו, כאשר הסיכון ל-ED נשאר מופחת באופן משמעותי בשליש הגבוה ביותר של CDAI בהשוואה לשיש הנמוך ביותר.
מסקנות
ממצאי המחקר מצביעים על כך שלרמות גבוהות של CDAI יש פוטנציאל להפחית את הסיכון ל-ED; עם זאת, יש לערוך מחקרי עוקבה מקיפים ופרוספקטיביים כדי לאמת עוד יותר תצפיות אלו.
מגבלה מרכזית של המחקר הנוכחי היא עיצוב החתך שלו, אשר מונע ניתוח סיבתי. דיוק האבחון עלול להיפגע גם עקב ההסתמכות על נתונים מדווחים עצמיים משאלון בודד.
בנוסף, החוקרים גם לא מדדו מתח חמצוני במשתתפים במחקר. כמו כן, קשה להבטיח שהקשרים הללו יישארו רלוונטיים עבור חולי ED מודרניים, מכיוון שהנתונים מהמחקר הנוכחי התקבלו בין השנים 2001 ל-2004.
