ניסוי שלב II מצא כי T-VEC שיפר את יכולת ההכרה של הגידול אצל 50% מהמטופלים, מה שהוביל להפסקת המחקר המוקדמת, עם הפעלת תגובה חיסונית חזקה ותופעות לוואי מינימליות.
לִלמוֹד: יעילות וסבילות של טיפול ניאו -אדג'ובנטי עם Talimogene LaherparePvec בקרצינומה של תאי בסיס עוריים: ניסוי שלב II (ניסוי NEOBCC)ו קרדיט תמונה: Kateryna Kon/Shutterstock.com
במחקר שפורסם לאחרונה בסרטן הטבע, החוקרים העריכו את הסבילות והיעילות של טיפול נגיף אונקוליטי ניאו -אדג'ובנטי (OV) בקרצינומה של תאי בסיס עוריים (BCC).
רֶקַע
שכיחות ה- BCC העורית, הסרטן הנפוץ ביותר ברחבי העולם, הוכפלה בעשרים השנים האחרונות והיא צפויה לגדול עוד יותר. הטיפול ברוב ה- BCCs הוא כריתה כירורגית, בעלת סיכון הישנות של עד 15%.
בהתבסס על גודל ולוקליזציה של BCC, ניתן היה לדרוש ניתוח שחזור פלסטי, מה שעלול לסבך את איתור הישנות המקומית המוקדמת ובכך להשפיע לרעה על איכות החיים ורווחתם של חולים.
ב- BCCs מתקדמים מקומיים וקשים לחיזוק, גישות טיפוליות ניאו-אדג'ובנטיות שואפות להקטין תחלואה לאחר הניתוח, להעלות את הסיכויים לכריתה מרפא ולהקל על סיכון הישנות.
לטיפול ניאו -אדג'ובנטי עם מעכבי קיפודים יש שיעור תגובה כולל (ORR) של 71%, אך תופעות לוואי (AES) כמו עייפות, התכווצויות שרירים, דיסגוסיה ואובדן שיער גורמים לרוב להפסקת תאימות נמוכה.
OVs מייצגים סוג של טיפולים intratumoral שעשויים להיות טיפול ניאו-אדג'ובנטי בטוח ויעיל עבור BCCs קשה לחטט.
Talimogene LaherparePvec (T-VEC) הוא OV, נגיף הרפס סימפלקס מהונדס גנטית 1 (HSV1), שאושר לטיפול בנגעי מלנומה ניתנים להזרקה, בלתי ניתנים לזרימה בארצות הברית ובאירופה. ל- T-VEC יש אופן פעולה כפול ויכול לשנות את המיקרו-סביבה של הגידול (TME) על ידי הפעלת חסינות אדפטיבית ומולדת.
המחקר והממצאים
המחקר הנוכחי הציג את התוצאות של ניסוי קליני שלב II, דו-שלבי, ניאו-אדג'ובנטי של T-VEC ב- BCCs עוריים. הצוות רשם 18 חולים בגילאי 49-92 שנים מינואר 2020 עד ינואר 2022 והקצה אותם לטיפול ב- T-VEC Neoadjuvant.
נקודת הקצה העיקרית הייתה שיעור הנבדקים שבמועד הניתוח לאחר שישה מחזורי T-VEC הפכו לכריתה עם סגירתם מבלי להזדקק לניתוח שחזור פלסטי.
תשעה חולים הראו נקודת קצה ראשונית חיובית. ה- ORR היה 55.6%; שישה מטופלים השיגו תגובה מלאה (CR), לארבעה היו תגובה חלקית ושמונה חלו במחלה יציבה. גודל הגידול לא גדל בשום מטופל לאורך הטיפול.
שנים עשר חולים השיגו אי-CR פתולוגי (שאינו PCR), ושישה היו בעלי CR (PCR) פתולוגי. הפחתה הממוצעת באזור הגידול הייתה 45.4% עד הניתוח.
לחולים עם נקודת הקצה הראשונית החיובית והשלילית היו הפחתה חציונית באזור הגידול של 62.5% ו- 37.7% בהתאמה. שיעורי ההישרדות ללא הישנות וסך הכל היו 100% לאחר שישה חודשים. עם זאת, במעקב חציוני של 11 חודשים, שני חולים פיתחו BCCs חדשים.
ארבעה חולים סבלו מ- AES הקשורים ל- T-VEC; לא התרחשו AEs רציניים. יתרה מזאת, פרופיל מרחבי בוצע באמצעות מכתים מכתים של חיסון נגד פלואורסצנציה לפני ה- VEC.
ניתוח זה חשף עלייה משמעותית באשכול הבידול 8+ (CD8+) תאי T, CD68+ תאים מיאלואידים ו- CD20+ תאי B וירידה ב- CD4+ T רגולטורי (tרג) תאים ו- CD4+ תאי T לאחר טיפול ב- T-VEC.
יתר על כן, חלה עלייה משמעותית ב- CD8+ תאי T, CD68+ תאים מיאלואידים ו- CD20+ תאי B החודרים את הממשק של איי הגידול לאחר הטיפול, עם ירידה משמעותית בצפיפות תאי הגידול בקרב חולים עם הטיפול שנותר לאחר הטיפול.
תאי T היוו חלק ניכר של תאי החיסון ב- TME; ניתוחים נוספים חשפו שמונה אשכולות של תאי T ואשכול אחד של תאי רוצח טבעיים לאחר הטיפול.
נבדקים עם אי- PCR הראו T גבוה יותררג תאים, בעוד שאלו עם PCR הגדילו משמעותית את תא T הציטוטוקסיתרג יחס תאים. ניסויים נוספים חשפו שיבוטים תאי T קטנים, גדולים, בינוניים והיפר-מרוחקים.
תאי T ציטוטוקסיים היוו רוב שיבוטים של תאי T היפר-מרוחקים. הייתה עלייה משמעותית ב- CD68+ מקרופאגים לאחר טיפול ב- T-VEC.
ניתוח RNA-תאים יחיד (SCRNA-SEQ) ניתוח עוד יותר אוכלוסיות מובחנות של תאים מיאלואידים לאחר הטיפול. פיקולין 1- ומשלים C1Q C מקרופאגים חיוביים לשרשרת היוו את הרוב.
ניתוחים של קבוצות משנה תאי B חשפו תשעה אשכולות תאי פלזמה ותאי B, עם הטרוגניות תוך-חולה. רצף ה- SCRNA-SEQ המשולב וקולטן B-Cell-Cell (BCR) חשף כי מחצית מהרפרטואר BCR כלל שיבוטים היפר-מרוחקים או גדולים.
רק תאי פלזמה הציגו יתר על המידה, ואילו תאי B הראו התרחבות קטנה ובינונית. שיבוטים של תאי פלזמה המורחבים יתר על המידה היו כמעט אך ורק אימונוגלובולין כבד קבוע γ 1 (IGHG1)-חִיוּבִי.
מסקנות
הממצאים ממחישים כי טיפול ב- T-VEC Neoadjuvant היה נסבל היטב ויכול היה להפחית את גודל הגידול של BCC, לפשט את הניתוח ולהביא להפוגה פתולוגית מוחלטת.
יתר על כן, טיפול ב- T-VEC שינה משמעותית את ההרכב האינטרטומלי של תאי חיסון וגרם לתגובה חיסונית איתנה.
יתר על כן, היפר-רחב IGHG1 תאי פלזמה ותאי T ציטוטוקסיים התגלו. בסך הכל, תוצאות אלה מקדמות OVS כאסטרטגיה טיפולית עבור BCCs עוריים.