(JTA) – כאשר אורית ערפה קראה את הערותיו האחרונות של התאורטיקן הפוליטי יורם חזוני על אנטישמיות בימין האמריקני, היא החליטה שהערצתה לו בעבר כבר לא מצדיקה שתיקה לגבי מה שהיא רואה ככישלון מוסרי.
ערפה, ששימש עד החודש שעבר כדובר חזוני, הגיב ביום חמישי במאמר אישי עמוק ב לוּחַ מגזין שכותרתו "15 הדקות של יורם חזוני". היא כתבה על עזיבתה לאחר ארבע שנים מקרן אדמונד בורק, הארגון שהקימה חזוני המהווה מוקד מוסדי של תנועת השמרנות הלאומית. במאמרה היא האשימה את חזוני במחיקת עבודה שהיא ואחרים עשו בהנהגתו ובהאשמתו פומבית של מוסדות יהודיים בשל כישלונות שלדבריה הוא עזר ליצור ביודעין.
"אני מכיר ומעריץ את יורם שנים רבות", כתב ערפא, שיבח את המלגה שלו ותיאר את ספרו על מגילת אסתר משנת 2015 כאחת היצירות המשפיעות בחייה האינטלקטואליים. "אם כך, בלב כבד אני מרגיש מוכרח ליישר את השיא".
חזוני, אינטלקטואל שמרני ישראלי, הוא אחד האדריכלים של השמרנות הלאומית, שטוען לפוליטיקה המבוססת על לאומיות, דת ומסורת. רעיונותיו זכו להשפעה בקרב פוליטיקאים רפובליקנים, תורמים ואסטרטגיים של תנועה, במיוחד באגף המפלגה המזוהה עם דמויות כמו סגן הנשיא ג'יי.די ואנס.
השפעתו של חזוני הציבה אותו במרכזו של מחלוקת הולכת וגוברת בימין היהודי, כאשר התנועה שהוא עזר לעצב מתעמתת עם טענות על אנטישמיות במסלולה. חזוני סירבה בחודשים האחרונים לבקשות לראיון מהסוכנות היהודית לטלגרפיה.
בגלל הבולטות של חזוני, הניתוק של ארפה ממנו הדהד הרבה מעבר להיסטוריה האישית שלהם, והדגיש ויכוח רחב יותר בקרב שמרנים יהודים על איך להתעמת עם אנטישמיות כשהיא לא מגיעה מיריבים פוליטיים, אלא מדמויות המשובצות בימין האמריקאי.
הדיון הזה הועלה לרחבה לאחר הנאום המרכזי של חזוני בשבוע שעבר בוועידה הבינלאומית השנייה למאבק באנטישמיות בירושלים, שם גינה בתוקף את הרטוריקה האנטישמית ששודרה בתוכניתו של איש התקשורת השמרני טאקר קרלסון. חזוני תיאר את המופע של קרלסון כ"קרקס של תעמולה אנטי-יהודית אגרסיבית", המפרט טרופים אנטישמיים מוכרים ששודרו על ידי האורחים.
"אלה אינם מסרים פוליטיים נורמליים, שאינם מסכימים עם חברים אחרים בקואליציית טראמפ בנושאי מדיניות לגיטימיים", אמר חזוני. "הם פוגעניים, השמצות פרועות, וההופעה החוזרת ונשנית שלהם בתוכנית של טאקר שכנעה כמעט כל יהודי שאני מכיר שמטרת התוכנית היא לגרש יהודים – יחד עם עשרות מיליוני נוצרים ציונים – מהקואליציה של טראמפ ומהמפלגה הרפובליקנית".
במקביל, חזוני טען כי פעילים ציונים יהודים ונוצרים לא הצליחו לשכנע את המנהיגים הרפובליקנים להתרחק מקרלסון – לא בגלל שקרלסון חזק מדי, אלא בגלל שהמבקרים לא הציגו את המקרה שלהם בצורה מקצועית. הוא לעג להיעדר "סרטון הסבר באורך 15 דקות" תמציתי ומבוסס ראיות שיכול לשכנע שמרנים שאינם מכירים את התוכנית של קרלסון, וכינה זאת סימן ל"חוסר יכולת קיצונית" לפי מה שהוא כינה "המתחם האנטישמיות-תעשייתי".
טענה זו הפכה למוקד התגובה של ארפה.
"האמת, כפי שיורם יודע היטב, היא שיש סרטון כזה", כתבה. לדברי ארפה, היא ואנשי צוות אחרים של קרן אדמונד ברק עבדו עם חזוני כדי לייצר הסבר כזה בדיוק – אוסף של 14 דקות ו-57 שניות של דוגמאות של רטוריקה אנטישמית ששודרה בתוכנית של קרלסון.
חזוני, לדבריה, בחרה שלא לפרסם זאת ברבים.
"הוא החזיק את זה לא רשום בחשבון לא ברור", כתבה ארפה והוסיפה שהיא "מופתעת" לשמוע את חזוני מתעקש בפומבי שלא קיימת עבודה כזו. "מצער אותי שהוא יצמצם את עבודתם של עובדיו המסורים על ידי מחיקת המאמצים שלנו".
דובר חזוני לא הגיב מיד לבקשת תגובה.
המחלוקת על נאומו של חזוני הפכה למקור לויכוח גדול יותר על אחריות ואסטרטגיה. חזוני קורא ליהודים להתמקד בבניית בריתות עם מה שהוא מתאר כאגף הלאומני הדומיננטי של המפלגה הרפובליקנית, בטענה שעימותים מוסריים מסתכנים בהרחקת בעלי ברית פוטנציאליים ובביסוס האנטישמיות.
"מה הייתם מוצאים אם באמת תשקיעו את הזמן והמאמץ ותפתחו את הדלתות האלה?" אמר חזוני בנאומו. "לרוב תגלו שהרפובליקנים הלאומנים אינם אנטישמים. שהם מחויבים מאוד שיהודים יהיו בקואליציה שלהם. שהם היו רוצים לקיים יחסים קרובים יותר עם הקהילה היהודית. שרבים מהם רואים בישראל השראה ומאחלים שאמריקה תהיה יותר כמו ישראל. בקיצור, תגלו שרובם חברים ובני ברית פוטנציאליים".
המבקרים טוענים כי גישה זו מסיטה אחריות ממנהיגים פוליטיים שסובלים אנטישמיות. כמה פרשנים בימין טענו שהתייחסות לאנטישמיות כבעיית תקשורת, במקום קו אדום מוסרי, מסתכנת בנרמול שלה.
לוּחַשבו התפרסם חיבורו של ארפה, פרסמה תגובה חריפה בצורה יוצאת דופן ברשתות החברתיות, והאשימה את חזוני בכך שהיא מאשימה למעשה את היהודים בדחיקה שלהם לשוליים.
בפוסט ב-X המגיב ישירות להזוני, לוּחַ כתב, "טאקר קרלסון יכול לרדת במורד שדרת פנסילבניה עירום עם צלב קרס חצוב במצחו, וזו תהיה אשמתו של 'המתחם התעשייתי של האנטישמיות' שלא הבהיר את המקרה "מספיק ברור" ל"לאומנים רפובליקנים".
לוּחַהפוסט של הוסיף, "האשמה אינה טמונה ביהודים על כך שהם ממוקדים על ידי מציתים פוליטיים. היא נעוצה באותם אנשים עצמם, ובאלה שנתנו להם כיסוי פוליטי ואינטלקטואלי, כולל עצמך".
הפוסט המשיך והאשים את חזוני בייבוא רעיונות אתנו-לאומיים בסגנון אירופאי להקשר אמריקאי המוגדר על ידי ליברליזם חוקתי ופלורליזם דתי, והזהיר שחשיבה כזו עלולה להרחיק הן את היהודים והן את ציבור הבוחרים הרחב יותר.
אחרים התמקדו פחות באידיאולוגיה מאשר באחריות פוליטית. מקס אברהמס, מדען פוליטי שחוקר קיצוניות ואלימות פוליטית, טען שהמסגור של חזוני תפקד כהגנה על בעלי ברית רבי עוצמה שסירבו להתרחק מקרלסון. "אני מפרש זאת כהגנה לבעלי בריתכם הפוליטיים, במיוחד JD Vance וקווין רוברטס שלא יעזבו את טאקר", כתב אברהמס.
ביקורת רחבה יותר הגיעה משאול סדקה, סופר ואנליטיקאי שמרני, שהאשים את חזוני במזעור אנטישמיות בשירות מה שנראה לו כפרויקט פוליטי שולי. בכתב ב-X, טען סדקה כי חזוני איפיין את המפלגה הרפובליקנית בצורה לא נכונה, הפריז בהשפעתם של שמרנים לאומנים ולחץ על יהודים ליישר קו עם כוחות שהם, לדבריו, גם חלשים מבחינה אלקטורית וגם סובלניים לרטוריקה אנטישמית.
מצידה, ארפה, כתבה לוּחַ שהיא מעדיפה להישאר מחוץ לשיחה עכשיו שהפסיקה לעבוד עבור חזוני. ההתמקדות שלה היא בלימודי רבנות במכללת אברהם גייגר בפוטסדם, גרמניה, סמינר המזוהה עם היהדות הרפורמית והליברלית.
