במשנה, מסכת פסחים, פרק י’, ה’:”בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג): “הגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים”. זה קטע שאני באופן אישי אוהבת, ומדוע? כי לא מדובר על משהו שהוא ציווי אינטלקטואלי, שצריך לזכור או שצריך להגיד, אלא מה שהמשנה אומרת כאן ומה שאנחנו אומרים בהגדה, זה שאנחנו צריכים לחוות. אנחנו צריכים להיות שם. אנחנו צריכים בכל דור ודור לכאורה ממש לצאת ממצרים. שזה חוויה אחרת לגמרי. רק אדם שהיה במצרים והיה עבד יכול באמת להעריך את עניינה של חירות ולא לקחת את החירות ואת החופש והיותנו בני חורין, כמובן מאליו.

‘בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו’. לא כתוב ‘בכל דור ודור הדור צריך לראות את עצמו’. ‘בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו’, יש חובה לא רק לאומית אלא חובה פרטית על כל אחד ואחד לצאת ממצרים.

בכיוון זה הולך גם ה”שפת אמת”: “בכל דור יש יציאת מצרים לפי עניין הדור, וכל זה היה בשעת יציאת מצרים. וכפי אמונת האדם כאילו יצא, נתגלה בחינה זו ומרגיש מיציאת מצרים של עתה ויוכל לצאת כל אחד ממצר שלו. “

ננסה להבין. “בכל דור יש יציאת מצרים לפי עניין הדור”. זה הוא לומד מהכתוב “בכל דור ודור”. זה הדגשה. אומר כאן שפת אמת, כל דור יש לו יציאת מצרים לפי עניין הדור. השפת אמת דורש את מצרים לשון מיצר. מה שמשעבד, מה שמצר אותנו. כל דור יש לו מצרים שלו, יש לו שיעבוד שלו. אם זה שעבוד לחומר, לצרכנות, לאייפון, לאידיאולוגיה, אפילו פוסט-מודרניזם, אפילו חופש יכול להיות שעבוד. כל דבר יכול להיות משהו שמשעבד את הבן אדם, ששולט על חייו והוא לא שולט בהם עוד.

אומר בעל שפת אמת, מצרים מלשון מיצר, כל אחד יש לו שעבוד, כל אחד יש לו מיצר, משהו שמצר אותו, משהו שחוסם אותו. ולכן כל אחד מאיתנו יכול להיות לו עבדות. זה יכול להיות הרגלים, זה יכול להיות עבדות לעבודה, ליצרים, לחומר, דברים שאנחנו לא משוחררים מהם. ואומר בעל שפת אמת, לפי האמונה של בן אדם, תראו בשפת אמת, הוא אומר: “וכפי אמונת אדם כאילו יצא, מתגלה בחינה זו, מרגיש ביציאת מצרים”. כלומר, בידו. איפה זה תלוי, היציאה משעבוד, יצאה מהמצר, מאיפה? מהמצר שלו.

איפה זה תלוי? אומר רבי נחמן בליקוטי מוהרן תנינא, מו:

“ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, כגון לנסוע להצדיק האמת וכיוצא. ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמוד בהם. דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כוחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם – אם ירצה… והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המוח…”

המניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא זה מניעות של המוח. אתה חושב שיש לך מניעות, אתה חושב שיש לך מחסומים, מיצרים, זה מתחיל פה בראש. אתה צריך לדעת שאתה יכול לצאת, זה בידך לעשות את הדבר הזה.

גם שירו של הזמר ברי סחרוף,כמו הכיוון החסידי, מתייחס על השעבוד הפנימי: “כי כולנו עבדים, אפילו שיש לנו כזה כאילו”, כן, זה השפה שלנו היום, “פותחים פה גדול ומחכים לעונג הבא”. הוא אומר, מה שאנחנו כל כך חושבים, שאנחנו חופשיים ובני חורין בעידן המודרני, אנחנו משועבדים לצרכנות, למותגים, ליצרים, אנחנו לא חופשיים. ותראו איך הוא מסיים את השיר, הוא אומר: “חלונות ראווה יפים פה, זה הכל למכירה. גם אנחנו תלויים עם פתקי החלפה. אז מה נעשה עם הכעס הזה, מה יהיה עם הקנאה? כולנו רוצים להיות חופשיים, אבל ממה אלוהים? ממה?”. ממה אנחנו רוצים להיות חופשיים? ואני גם אומרת, חופש זה יכול להיות שעבוד, “שלח את עמי ויעבדוני”. היציאה ממצרים היא חופש כדי לעבוד את הבורא, שהיא עצמה החופש האמיתי.

שנזכה כולנו באמת לצאת ממצרים, ברובד הלאומי, האישי, ולדאוג לאלו שטרם זכו לחירות.

 

אשרה קורן היא מייסדת וראש בית מדרש של מתן השרון ע”ש מינדי גרינברג. מייסדת תכנית בת המצווה של מתן “האישה היהודית לדורותיה” שנמצא בארץ ובתפוצות. התכנית היא פורצת דרך בתחום נתינת משמעות לחגיגות בת המצווה.