Search
היוזמה האירופית שואפת לקדם את ההבנה של תקשורת RNA

משפחת העגבת שמקורה באמריקה הקדם-קולומביאנית

באביב 1495, המערכה האיטלקית של שארל השמיני מצרפת הופרעה על ידי התפרצות אינטנסיבית של מחלה שלכאורה לא ידועה – מחלה של תמותה גבוהה שפקדה במהירות את כל אירופה והותירה את ניצוליה עם ליקויים משנים חיים בגופם ובנפשם. מגיפה מתועדת זו מתפרשת כעת כתיאור ההיסטורי הראשון של עגבת.

מקור העגבת הוא נושא לוויכוח בן עשרות שנים. ההתפרצות של סוף המאה ה-15 התרחשה זמן קצר לאחר חזרתם של קולומבוס וצוותו מהמשלחות המוקדמות שלהם ביבשת אמריקה, מה שגרם לחלק להאמין שלמגע עם אדמות ואנשים חדשים יש קשר להופעת המחלה הפתאומית. אף על פי שמחלות מדבקות רבות עשו מסע מערבה מאירופה ליבשת אמריקה במהלך התקופה הקולוניאלית המוקדמת, שבה הטילו השלכות הרסניות על קבוצות ילידים, עגבת היא אחת הבודדות שעשו את המסע ההפוך. "התיאוריה הקולומביאנית" הזו לעגבת צברה פופולריות עם השנים, אבל עדיין יש את המבקרים שלה. הנרטיב הפשוט שלה מתחיל להתערער כאשר מומחים מפנים את תשומת לבם לנגעים שנראו בעצמות מאירופה של ימי הביניים. גם הסובלים ארוכי טווח וגם אלו שנולדו עם זיהום יכולים לפתח שינויים בעצמותיהם או בשיניים שלהם, ובמהלך העשורים האחרונים, נמצאו באירופה מספר שלדים כאלה שקדמו לשנת 1492. רבים מאמינים כיום בהיסטוריה של עגבת באירופה החלה הרבה לפני קולומבוס, ומגיפה בסוף המאה ה-15 התרחשה מסיבות שאינן תלויות במגעים חדשים. אבל אף תיאוריה לא אוששה.

ניתוח חמישה גנומים פתוגנים עתיקים

ל-DNA של פתוגן שאוחזר מעצם ארכיאולוגית יש פוטנציאל להטות את הכף לתמיכה בתיאוריה אחת על פני אחרת. הוא כבר סיפר לנו כרכים על ההיסטוריה העמוקה של מגיפה, שחפת, צרעת ואבעבועות שחורות, אם כי ביטול ההשחלה של ההיסטוריה של העגבת הוכיח את עצמו כמאתגר יותר.

מספר גנומים ממשפחת העגבת שוחזרו מעצם ארכיאולוגית, אך אלה לא הצליחו לתת מענה לשאלות ליבה הקשורות לתיאוריות הקדם או הפוסט-קולומביאניות סביב עגבת".

קירסטן בוס, ראש קבוצה לפליאופתולוגיה מולקולרית במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית

מחקר חדש בראשות Bos ו-Johannes Krause, מנהל המחלקה לארכיאוגנטיקה במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג, נקט צעד קריטי לקראת פתרון הוויכוח הזה. בעבודה עם מדענים וארכיאולוגים מכמה מדינות ביבשת אמריקה, המחקר התמקד בעצמות ארכיאולוגיות מאזורים אלה, שבהם זיהומים שהותירו דפוסי נגעים דומים לעגבת ניכרים מתקופות זמן עמוקות. "אנחנו יודעים מזה זמן מה שזיהומים דמויי עגבת התרחשו ביבשת אמריקה במשך אלפי שנים, אבל מהנגעים בלבד אי אפשר לאפיין את המחלה במלואה", מעירה קייסי קירקפטריק, חוקרת פוסט-דוקטורט ופליאופתולוגית שתרמה למחקר הנוכחי. פתולוגיית העצמות גם לא יכולה לומר לנו אם מקורה של המחלה ביבשת אמריקה, או אם היא הגיעה מאסיה בעומק העבר שלנו ורק ליוותה קבוצות במהלך אירועי האנושות המוקדמים של אמריקה לפני כ-15,000 שנה.

באמצעות טכניקות מתקדמות, הצוות הצליח לשחזר ולנתח חמישה גנומים עתיקים של משפחת מחלת העגבת ממקסיקו, צ'ילה, פרו וארגנטינה. המיקרוביולוגית החישובית והחוקרת הפוסט-דוקטורט לסלי סיטר לקחה על עצמה את המשימה להרכיב את הפאזלים המולקולריים העתיקים ומוסיפה "בעוד שהשימור הציב כמה אתגרים אנליטיים, הצלחנו לקבוע בביטחון את היחסים בין צורות נכחדות אלו לבין הזנים המשפיעים על הבריאות העולמית כיום".

משפחת מחלות העגבת ביבשת אמריקה מתארכת ל"קולומבוס"

עגבת היא חלק ממשפחה קטנה של מחלות שכוללת גם פיהוק וביג'ל, שתיהן מסווגות כמחלות טרופיות מוזנחות שנמצאות באזורי קו המשווה על פני הגלובוס. החוקר הפוסט-דוקטורט רודריגו בארקרה עבד בעבר עם עצם ארכיאולוגית ממקסיקו הקולוניאלית, ואישר את נוכחותם של עגבת וגם פיהוק במקסיקו סיטי עד המאה ה-17. בהסתמך על הנתונים הגנומיים העדכניים ביותר, ברור כעת שאמריקה הייתה מרכז לגיוון קדום בתוך קבוצת מחלות זו לפני הגעתו של קולומבוס. "אנו רואים שושלות אחיות נכחדות לכל הצורות הידועות של משפחת המחלות הזו, מה שאומר שעגבת, פיהוק וביג'ל הם המורשת המודרנית של פתוגנים שהסתובבו פעם ביבשת אמריקה", טוען ברקרה.

"הנתונים תומכים בבירור בשורש ביבשת אמריקה של עגבת וקרוביה הידועים, והכניסה שלהם לאירופה החל מסוף המאה ה-15 תואמת את הנתונים", מוסיף בוס. לאחר מכן, נראה כי התרחש פיצוץ במקרים של עגבת ופיהוק בסביבות שנת 1,500 לספירה. זה כנראה מאחורי הרוחב והעוצמה של ההתפרצות של המאה ה-16 באירופה, שהתפשטותה הגלובלית בוצעה על ידי רשתות סחר בבני אדם והתרחבות אירופית ברחבי אמריקה ואפריקה בעשורים ובמאות שלאחר מכן. "בעוד שקבוצות ילידים אמריקאיות אכסנו צורות מוקדמות של מחלות אלו, האירופים היו מרכיבים מרכזיים בהפצתן ברחבי העולם", היא מסכמת.

עם תמיכה במקור אמריקאי של עגבת, כיצד הנרטיב הנוכחי מסתדר עם העדויות לנגעים דמויי עגבת שרבים טוענים כי זיהו באירופה שלפני 1492? "החיפוש ימשיך להגדיר את הצורות המוקדמות הללו, ו-DNA עתיק בוודאי יהיה משאב רב ערך", מעיר קראוזה. "מי יודע אילו מחלות קשורות ישנות עשו את זה ברחבי העולם בבני אדם או בבעלי חיים אחרים לפני הופעת משפחת העגבת".

דילוג לתוכן