בעוד שיותר אנשים מתמיד מנהלים מרתונים בארצות הברית, הסיכון למות מהתקף לב במהלך ריצה נפל באופן דרמטי בשנים האחרונות. זו מסקנה מרכזית ממחקר חדש של ג'ונתן קים, פרופסור חבר בבית הספר לרפואה אמורי. המחקר של קים מהווה מעקב למחקר שפרסם בשנת 2012-החקירה הראשונה בנושא דומות לב בלתי צפויות במהלך אירועי ריצה למרחקים ארוכים.
הממצאים החדשים, שפורסמו ב- JAMA, עולה כי בעוד ששיעור רצי המרתון הסובלים מעצבי לב נותר ללא שינוי, הסיכוי שלהם להישרדות הוא פעמיים ממה שהיה בעבר. כעת, הרבה פחות רצי מרתון הסובלים ממדום לב מתים מזה.
אנו ממשיכים לראות דיווחים בתקשורת על מקרים מצערים של דום לב במהלך אירועי ריצה למרחקים ארוכים. אבל האם שכיחות האירועים הללו השתנתה? האם היו שינויים בגורמים השכיחים ביותר לדום לב? מהם הגורמים הקשורים למוות והישרדות? זו הייתה שאלה חדשה לשאול 13 שנה לאחר הניתוח הראשון שלנו, וחשוב מכיוון שפעלת פנאי ממשיכה להגדיל את הפופולריות. "
ג'ונתן קים, פרופסור חבר, בית הספר לרפואה אמורי
האתגר של מציאת נתונים
יותר מ 29 מיליון איש השלימו מרתונים בארה"ב בין 2010 ל 2023, משולשים את מספר העשור הקודם, אותו בדק קים במחקר הראשון שלו. אין שום רישום מרכזי של אירועי לב הקשורים למירוץ, ולכן בשני המחקרים הצוות שלו היה צריך למצוא את הנתונים שלהם באמצעות מגוון מקורות, החל מפנייה של מנהלי מירוץ בודדים.
"מינוף כמה מקורות כולל סקירה מקיפה של דיווחי התקשורת", אומר קים. "היה לנו גם מידע ליצירת קשר לכל מנהלי המירוץ והצלחנו להגיע לכ- 70% מהם שעזרו ואמרו לנו את מספר האירועים במהלך ציר הזמן הספציפי הזה, כולל אם האדם נפטר ומין המשתתף."
החוקרים השתמשו בחיפושים נרחבים באינטרנט כדי לזהות ולהושיט יד לרצים ששרדו דומות לב, או בסמוך לקור, כדי לבנות פרופילים מפורטים של כמה שיותר מקרים. "הרוב המכריע של המקרים ניתן היה לזהות על ידי מנועי חיפוש ציבוריים. וכל מקרי המוות היו גם כן", אומר קים.
בניתוח מאגר נתונים נרחב זה, קים מצא כי בעוד ששיעור עקבי הלב היה זהים בערך בשתי התקופות – .60 לכל 100,000 משתתפים כעת לעומת .54 לכל 100,000 משתתפים בתקופה הקודמת – שיעור מקרי המוות מהמקרים הללו, עם זאת, נפל במחצית: מ- .39 ל 100,000 ל- .19 ל 100,000. זה בערך ירידה של 50% בשיעור המוות מאז 2000-2009. כמו בעבר, דומות לב נותרו שכיחות הרבה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים ושכיחות יותר במרתונים מאשר מחצית מרתונים.
המודעות ההולכת וגוברת של הספורט לסיכון למוות לב
מה הוביל לשינוי הדרמטי בשיעורי המוות? קים חושב שכל הספורט התוודע יותר לסיכונים ולצורך לקבל שירותי חירום העומדים לרשות הרצים, מסקנה שאליה הגיע לאחר שראיין כמה שיותר ניצולים. "מה שמצאנו היה שכל אחד מאותם אנשים קיבלו החייאה לב ריאה, אך לרוב המכריע הייתה גם גישה מיידית לדפיברילטור חיצוני אוטומטי. זה ההבדל", הוא אומר.
שיעור ההישרדות הזה דומה לשיעור ההישרדות של דום הלב במקומות ציבוריים אחרים שהופכים כעת דפיברילטורים לזמינים באופן שגרתי כמו שדות תעופה ובתי קזינו, אשר חוו ירידות דומות במקרי המוות.
קים אומר כי ממצאיו מציעים עדויות נוספות עד כמה חשוב להעמיד לרשות משתתפי אימוני החייאה למשתתפי המירוץ ולהציב אסטרטגית דפיברילטורים לאורך מסלול המרוצים. זה גם חשוב, לדבריו, כדי לזהות טוב יותר את הפגיעים ביותר באוכלוסייה לפני שהם רצים מירוץ.
"אלה לעתים קרובות יותר אירועים שעלולים למנוע," אומר קים. "היכולת לזהות אנשים, אנשים מבוגרים נפוצים יותר עם גורמי סיכון לב וכלי דם לא מוכרים, אין פירושם שהם לא יכולים לרוץ גזע. אלא היא מעניקה את ההזדמנות לשפר את הטיפול הבדו-קרדיווסקולרי המונע הראשוני ויכולים להפחית עוד יותר את הסיכון של מעצרי לב במהלך אירועים אלה. שכיחות של חשיבות לב פתאומית במהלך מירוצי עתיד ארוכי עתיד, לא השתנתה במהלך 20 שנה.
