Search
שיטת Cedars-Sinai החלוצי לזהות חולי דמנציה לטיפול טוב יותר

מקרי הדמנציה בארה"ב צפויים לעלות עם הזדקנות האוכלוסייה

מחקר חדש מראה שהסיכון לפתח דמנציה בכל עת לאחר גיל 55 בקרב אמריקאים הוא 42%, יותר מכפול מהסיכון שדווח על ידי מחקרים ישנים יותר.

הסיכון לדמנציה מתורגם לכחצי מיליון מקרים השנה, ועולה למיליון מקרים חדשים בשנה עד 2060, על פי העבודה החדשה. דמנציה כרוכה בירידה מתקדמת בזיכרון, בריכוז ובשיפוט. מספר המקרים ההולך וגובר קשור ישירות להזדקנות אוכלוסיית ארה"ב. מעבר להזדקנות, סיכון גבוה לדמנציה קשור לגורמים גנטיים, כמו גם לשיעורים גבוהים של יתר לחץ דם וסוכרת, השמנת יתר, תזונה לא בריאה, חוסר פעילות גופנית ובריאות נפשית לקויה.

עורכי המחקר מייחסים את ההערכות החסרות הקודמות של הסיכון לדמנציה לתיעוד לא אמין של המחלה בתיעוד הבריאות ובתעודות הפטירה, מעקב מינימלי אחר מקרים בשלבים מוקדמים של דמנציה ותת דיווח של מקרים בקרב קבוצות מיעוט גזעני, הפגיעות באופן לא פרופורציונלי.

מחקר גדול זה הוא שיתוף פעולה הממומן על ידי המכון הלאומי לבריאות ל-NYU Langone Health וכולל מחברים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס וממוסדות אחרים בארה"ב. המחקר החדש מסתמך על מידע שנאסף מהמחקר המתמשך בסיכון טרשת עורקים בקהילות (ARIC-NCS), אשר מאז 1987, עקב מקרוב אחר בריאות כלי הדם והתפקוד הקוגניטיבי של כמעט 16,000 משתתפים כשהם מזדקנים. ARIC-NCS היא גם, אומרים החוקרים, העוקבה הארוכה ביותר של אפרו-אמריקאים עבור קוגניציה ובריאות הלב.

פרסום בכתב העת רפואת טבע מקוון ב-13 בינואר, מסיק המחקר כי מ-1987 עד 2020, היו 3,252 משתתפי מחקר שתועדו כמי שפיתחו דמנציה. זה מתורגם לסיכון כולל לדמנציה בקרב אמריקאים בגיל העמידה של 42%, שהוא ממוצע של 35% הסיכון בגברים והסיכון של 48% בנשים. הסיכון העודף בנשים נבע במידה רבה משיעורי התמותה הנמוכים שלהן.

התוצאות החדשות הראו גם סיכון גבוה יותר בקרב מבוגרים שחורים ואצל אלו שנשאו וריאנט של הגן APOE4 (בין 45% ל-60%), המקודד לחלבון הנושא כולסטרול ושומנים אחרים בזרם הדם. גרסה מסוימת של APOE4 נחשבת לגורם הסיכון הגנטי הגדול היחיד בהתפתחות מחלת אלצהיימר מאוחרת.

"תוצאות המחקר שלנו חוזות עלייה דרמטית בנטל מדמנציה בארצות הברית בעשורים הקרובים, כאשר אחד מכל שני אמריקאים צפוי לחוות קשיים קוגניטיביים לאחר גיל 55", אמר חוקר בכיר במחקר והאפידמיולוג יוסף קורש, MD, PhD, המשמש כמנהל המייסד של המכון להזדקנות אופטימלית ב-NYU Langone.

קורש, הפרופסור של טרי ומל קרמזין במחלקה לבריאות האוכלוסייה ופרופסור במחלקה לרפואה בבית הספר לרפואה של ניו יורק גרוסמן, אומר שהעלייה הצפויה במקרי דמנציה קשורה בחלקה לעובדות שירידה מתקדמת בתפקוד המוח היא נצפה לעתים קרובות החל מגיל העמידה, שנשים בסך הכל חיות יותר בממוצע מגברים, וכי כ-58 מיליון אמריקאים הם כעת מעל גיל 65. בין המפתחות האחרים של המחקר הממצאים היו שהסיכון לכל החיים לדמנציה עולה ליותר מ-50% בקרב אלו שמגיעים לגיל 75.

עם זאת, ממצאים קודמים ממחקר זה ואחרים מצביעים על כך שמדיניות המיועדת למניעת מחלות לב, כגון בקרת לחץ דם ומניעת סוכרת, צריכה גם להאט את הירידה הקוגניטיבית ולמנוע דמנציה.

תנופת האוכלוסייה הממתינה במקרי דמנציה מציבה אתגרים משמעותיים עבור קובעי מדיניות בריאות, בפרט, שחייבים למקד מחדש את מאמציהם באסטרטגיות למזעור חומרת מקרי הדמנציה, כמו גם תוכניות לספק שירותי בריאות נוספים לאלו עם דמנציה".

יוסף קורש, MD, PhD, חוקר בכיר ואפידמיולוג

אובדן שמיעה בקרב מבוגרים נקשר גם לסיכון מוגבר לדמנציה. עם זאת, רק שליש מהאמריקאים עם אובדן שמיעה משתמשים במכשירי שמיעה. כדי להתמודד עם זה, Coresh ממליצה על ניטור ובדיקות נרחבות יותר, ואולי אף על תוכניות סיוע ממשלתיות לתמיכה בשמיעה בריאה בקרב קשישים, כולל הפיכת מכשירי שמיעה לזמינים ובמחיר סביר יותר.

Coresh טוענת גם שנדרשים הרבה יותר משאבים כדי לטפל באי-שוויון גזעני בשירותי הבריאות, ומציינת שבעוד שמספר הדמנציה בקרב אנשים לבנים צפוי להכפיל את עצמו במהלך ארבעת העשורים הבאים, השיעורים בקרב אנשים שחורים צפויים להכפיל פי שלושה. מדיניות הבריאות צריכה להגביר את המאמצים בקהילות השחורים לשיפור החינוך והתזונה של הילדות, שלדבריו מחקרים קודמים הראו כמועילים במניעת ירידה קוגניטיבית בשלב מאוחר יותר בחיים.

לניתוח האחרון, החוקרים השתמשו בנתונים ממחקר ARIC-NCS ולאחר מכן דגלו את תחזיות הסיכון שלהם לכל החיים תוך שימוש במידע של מפקד האוכלוסין האמריקאי.

תמיכה במימון למחקרים ניתנה על ידי מענקים של המכונים הלאומיים לבריאות K24HL152440, K01DK138273, R01AG054787, 75N92022D00001, 75N92022D00002, 75N92020D025N0302, 75N92020D025N0302, 75N92022D00005, U01HL096812, U01HL096814, U01HL096899, U01HL096902 ו-U01HL096917.

מלבד Coresh, חוקר נוסף של NYU Langone המעורב במחקר זה הוא חוקר שותף ג'ורדן וייס, PhD.

מייקל פאנג, דוקטורט, באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, מד., הוא המחבר הראשי של המחקר.

חוקרים ומחברים אחרים כוללים את Jiaqi Hu, MS; מרילין אלברט, דוקטורט; א. ריצ'י שרת, MD, DrPH; ואליזבת סלווין, MPH, PhD, בג'ונס הופקינס; דיוויד קנופמן, MD, ב- Mayo Clinic ברוצ'סטר, מינ.; B. Gwen Windham, MHS, MD, ותומס מוסלי, PhD, באוניברסיטת מיסיסיפי באוקספורד; קינן ווקר, דוקטורט, במכון הלאומי להזדקנות בבולטימור; רבקה גוטסמן, MD, PhD, במכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ ב-Bethesda, Md.; ופמלה לוטסי, דוקטורט, MPH, באוניברסיטת מינסוטה במיניאפוליס.

דילוג לתוכן