“האמת היא שביבי אמר שהולכים לבחירות על מע”מ אפס. חשבתי שיש אפס בסיפור הזה אבל הוא לא המע”מ…” “אם משווים זאת (ההסכם עם הרצוג) לזוגיות רגילה, החלטנו מראש שלא נריב, אתם יודעים מי שוטף כלים ומי עושה כביסה. אנחנו שנינו נוריד את הזבל ביחד”.

הדברים מלאי התבונה הללו נפלטו באוזני (מצב) האומה על ידי מי שהתיימרה להחליף את ראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו. בדברי הבאים איני מבקש כלל להתייחס לדעות פוליטיות, אלא להסביר את תחושות הקבס, שאני חשתי למשמע הדברים הללו ונדמה לי שלא הייתי לבד, אלא המוני עמך ישראל חשו תחושות דומות (ובטאו אותם בקלפי) ואבקש לבסס את התחושות הללו על אדני תורת ישראל.

“אֱלֹהים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר” (שמות כ”ב כז). ר”ע ספורנו הסביר: “אלהים לא תקלל. אף על פי שתחשוב שהטה את דינך הדיין לא תקללהו, שאין אדם רואה חובה לעצמו: ונשיא בעמך לא תאור- כי אמנם קללת המלך ורעתו תהיה על הרוב סבת רעה רבה והיזק לצבור, כאמרו ירא את ה’ בני ומלך, ועם שונים אל תתערב: “הספורנו מכיר בתופעה האנושית לשנוא את המנהיגים והשופטים, לחרפם ולגדפם ומזהיר מפני התופעה שעלולה לגרום לקריסת השלטון והשתלטות האנרכיה (הנעשה אצל שכנינו יוכיח זאת). ועל כן אוסרת התורה בלאו את קללת המנהיגים. אבקש להעמיק בעניין.

הגמרא בקידושין (לב ע”א) מגיעה למסקנה שאב יכול למחול על כבודו וכמוהו הרב ואפילו נשיא אולם מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. הדבר נלמד בשעת משתה בבית רבן גמליאל הנשיא, שעמד ושימש את אורחיו ולא חש לכבודו. את תחושת אי הנוחות שחשו חלק מהחכמים הפיג רבי צדוק במילים: “עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקב”ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?” ולכן הסיקה הגמרא: “אפילו למי שאמר- נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול, שנאמר: (דברים יז) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך.” על כך שואל המהרש”א- “הרי אותו קל וחומר מהקב”ה יש גם לעשות על מלך, ומדוע איננו אומרים ‘אם מלכו של עולם יכול למחול על כבודו קל וחומר מלך בשר ודם?’ והוא עונה: “יש לומר שהקב”ה העולם שלו הוא ומלכותו שלו היא ויכול למחול על כבודו, אבל מלך בשר ודם מלכות הארץ היא כעין מלכות שמים ומשמים העמידוהו ולא שלו היא, שכתוב כי לה’ המלוכה ואין המלך בשר ודם יכול למחול כבוד מלכות שמים” המלכות אינה של המלך הוא נבחר למלא את התפקיד, ולכן אינו יכול למחול עליה (מובן שגם הוא צריך להבין ולהפנים זאת) באופן אחר הסביר רבנו יונה, את אי יכולתו של מלך למחול על כבודו: “כי אנו אומרים שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, משום שכבודו הוא כבוד של ישראל כולו, שהמלך שלהם ניכר, והילכך אינו יכול למחול כבודן של ישראל” הרי שכבוד נבחר ציבור נובע מהציבור שהעניק לו את תפקידו ולכן אינו יכול למחול על כבוד שאינו שלו (‘האמנה החברתית’). וממילא פגיעה בכבוד המנהיג היא פגיעה בכבוד הציבור.

וחשוב להדגיש שאין מדובר כאן דווקא שהמלך או נבחר הציבור הנם מנהיגים כלבבנו אפילו במנהיגים שגרמו לנו סבל דורשת התורה לשמור על כבודם, כמה דוגמאות לכך:

“.. אמר להן הקב”ה היו נוהגין בו (-בפרעה) כבוד וחלקו כבוד למלכות, אע”פ שאני צריך לעשות בו את הדין, וכן עשה משה… (שמות רבה פרשה ז) “וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות שנאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה וכן יעקב חלק כבוד למלכות שנאמר ויתחזק ישראל וישב על המטה. וכן אליהו חלק כבוד למלכות שנאמר ויד ה’ היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב…” (מכילתא דרבי ישמעאל בא)

ברוך ה’ אנחנו חיים היום תחת משטר דמוקרטי המאפשר לציבור לבחור את מנהיגיו, למתוח עליהם ביקורת ואף להחליפם במידת הצורך. אולם, שמירה על כבוד נבחרינו הנה תנאי הכרחי לקיום החברה ושמירת אחדות האומה. עלינו לשמור על כבוד נבחרנו, עלינו לוודא שהביקורת כלפיהם תהיה עניינית, ואם צריך גם נדע להעמידם לדין, אך לא נפגע בכבודם, לא נבזה אותם כי בסוף אנו פוגעים בעצמנו (במחילת כבודו של הסטנד-אפ). ולא יזיק אם על הדרך, גם נשמור מעט על כבוד בני משפחותיהם…