התכנית “מסע במנהרת הזמן” כיכבה בטלוויזיה החד ערוצית בגווני שחור-לבן, של ימי ילדותי. כוכבי הסדרה דאג וטוני שוגרו במכונה החדשנית אחורה וקדימה בזמן ודרכה יכלו לפגוש תקופות בעבר ובעתיד. דומה, שאלפי שנים לפניהם הקדים אותם אברהם אבינו, שיצא אף הוא לסוג של מסע במנהרת הזמן מאות שנים קדימה. וכך מתוארים הדברים:

“וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם–אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.” (בראשית טו יב-יג)

בחלום הנבואי אותו חווה אברהם ה’ מעביר אותו במסע מזורז בזמן, דרך מסכת הייסורים של שיעבוד, אימה ופחד של גלות מצרים. מסע מוקדם זה מגלה, שהירידה לגלות ושיעבוד מצרים הם פרי תכנון מוקדם של ה’. עובדה זו מציפה בקרב הקורא שאלות קשות – מדוע חייב עם ישראל לעבור את מסלול הייסורים זה? מדוע כל העמים עלי אדמות גדלים ומתפתחים במולדתם, באופן טבעי ונורמאלי ועל עמנו נגזרה גלות ושיעבוד עוד בטרם היה לעם, בטרם עשה חטא כלשהו?

אתמקד בשני מושגים המודגשים בפסוקים חושך וגרות. נתחיל בהתבוננות במילים “גר יהיה זרעך בארץ לא להם” מכאן שהגרות מהווה מרכיב יסוד בזהותו של עם ישראל. מדוע?

הגירות חיונית לפיתוח החוש המוסרי של עם ישראל כפי שמלמד הפסוק: “כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה’ אֱלֹהֵיכֶם” (ויקרא יט לד) רק מי שחווה על בשרו את חווית הגרות והנרדפות, יבין לנפשו של הנרדף ויושיט לו יד לעזרה.

הגירות מהווה ערך יסוד בהבנת יחסינו הנכון לארץ ישראל, כפי שמלמדת פרשת שמיטה ויובל: “וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי.” (ויקרא כה, כג) אנחנו איננו אדוני הארץ, אנו רק גרים עליה וישיבתנו מותנת בעמידה בברית ה’.

הגירות הנה תודעה קיומית של המאמין. כך אומר דוד המלך “כִּי-גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים, כְּכָל-אֲבֹתֵינוּ, כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל-הָאָרֶץ, וְאֵין מִקְוֶה.” (דבהי”א כט, טו) אדם החש ביטחון ונינוחות יתר, לעולם לא יעשה את המאמץ הנדרש להבין את חידת הקיום, הוא לא ינסה למצוא את המנהיג הסמוי מן העין של העולם בו חי. רק החווה גרות וזרות יחפש את פשר הקיום, יבקש את הדרך לא-ל מסתתר. רק הוא מודע למציאותו הזמנית והחולפת ויכסוף לגלות את אלוקי הנצח. הרכיב השני הוא החושך. חווית חושך אותה חווה אברהם באופן חריף- “אימה חשכה גדלה נפלת עליו” פשוט שאותם מחשכים מסמלים את הייסורים והסבל אותם חווה עמנו בגלות. אך מדוע החושך הזה נחוץ? זו אכן חידה גדולה, אך מבט רחב יגלה שאותו חושך מהווה שחקן מרכזי בקורות עם ישראל:

• מתוך החושך על פני תהום נברא העולם.
• מתוך חושך שיעבוד מצרים נולד עם ישראל (והראשון לזהותו כעם היה פרעה…).
• מתוך החושך של גלות בבל הפך העם לעם הספר (רק בגלות נעשה ספר התנ”ך למולדת שברוח) .
• מתוך החושך של גלות רומא נעשה עם ישראל לעם של תלמידי חכמים ולומדי תורה שבעל פה (פריחת     המשנה הייתה דווקא לאחר חורבן בית המקדש השני)
• מתוך החושך של שואת יהדות אירופה נולדה מדינת ישראל.

בכל אותם מאורעות כבירים היווה החושך והרוע האנושי שפקדו את עמנו, יסוד מאיץ ומיילד. מכאן למד עמנו לדעת לא לפחד מהחושך, מהמשברים, מהייסורים אלא להיפך, לבא בהם באומץ מתוך ידיעה ש”מן המיצר” עצמו יצא “למרחב י-ה”, מתוכם דווקא, ייוולד דבר מה חדש וגדול.

מתוך החושך נולד החלום. כשהמציאות הנגלית מאירה, באור היום, אדם לא יכול לחלום. דווקא כשהחושך משתרר ותרדמה נופלת, אז נוצר החלום המסוגל ומבקש לראות את העתיד הרחוק. דווקא מתוך המצוקה נולדת התקווה והחלום על ימים טובים יותר. כך ארע במחזה ברית בין הבתרים, כך ארע ליעקב “וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ” דווקא החושך אפשר את חולם הסולם, שראשו בשמים ומלאכי אלוקים עולים ויורדים. וכך תמיד.

בפסוקים אלו מקופלת ההיסטוריה של עם ישראל. אכן לא קלה היא דרכנו, ויש יאמרו ובצדק, גם לא נורמאלית, אולם דווקא היא, שהפכה את עמנו לעם הנצח. וכשעמים גדולים וחזקים צמחו, פרחו, כבשו וקמלו ונעלמו מעל פני העולם, עם ישראל חי וקיים.