Search
המחקר בוחן דרכים לנבא בצורה מדויקת יותר מתי יתרחש התקף מיגרנה

מסלול איתות חדש שזוהה בכאבי ראש אויראליים

הזרימה המהירה של נוזל עמוד השדרה (CSF) ומומסים חלבונים המשתחררים במהלך דיכאון קליפת המוח (CSD) במוח מפעילה נוירונים לעורר כאבי מיגרנה אויראלית, כך עולה ממחקר חדש בעכבר. הממצאים מזהים מנגנון איתות לא סינפטי חדש בין המוח למערכת החישה ההיקפית החשוב למיגרנה. הם גם מציעים יעדים תרופתיים פוטנציאליים לטיפול בהפרעה הכואבת.

מיגרנה עם הילה, או מיגרנה אויראלית, היא הפרעת כאב ראש מובהקת שיכולה לכלול הפרעות תחושתיות, כגון תסמינים הקשורים לשמיעה או לראייה הקודמים להופעת כאבי ראש. במהלך שלב ההילה, מאמינים שגלים של CSD מופעלים באופן ספונטני בקליפת המוח או במוח הקטן, אשר, בתורו, מובילים להפעלה של קולטני כאב (נוציפטורים) במערכת העצבים ההיקפית (PNS). מחקרים קודמים העלו שאירועי CSD משחררים מולקולות קטנות דרך ה-CSF המפעילות קצות עצבים תחושתיים ברקמות החיצוניות של ה-CNS (מערכת העצבים המרכזית), "מחוץ" למחסום הדם-מוח. קצות העצבים הללו אינם חשופים ל-CSF. כיצד אירועי CSD פתולוגיים בקליפת המוח מעוררים הפעלה של נוציצפטורים היקפיים מחוץ למוח עדיין לא מובן. באמצעות שילוב של גישות פרוטאומיות, היסטולוגיות, הדמיה ותפקודיות במודל עכבר של מיגרנה קלאסית, מרטין רסמוסן ועמיתיו זיהו מסלול איתות בין ה-CNS וה-PNS בגנגליון הטריגמינלי. בניגוד לחלקים מרוחקים יותר של מערכת העצבים המרכזית, האזור הפרוקסימלי של הגנגליון הטריגמינלי חסר מחסום עצבי הדוק, המאפשר ל-CSF ולמולקולות האיתות המשתחררות במהלך אירועי CSD להיכנס ולקיים אינטראקציה עם תאים טריגמינליים.

רסמוסן et al. מצא ש-CSD משנה 11% מהפרוטאום CSF, עם ויסות-על של חלבונים המפעילים ישירות קולטנים בגנגליון הטריגמינלי, כולל פפטיד הקשור לגן קלציטונין (CGRP). "למרות שעבודה זו מספקת כמה מהנתונים החזקים ביותר עד כה לתפקיד של מערכת הגלימפה במיגרנה, יש הרבה מה לגלות על התפקיד הבסיסי של הובלת נוזלים ומומסים בתהליכים נוירוביולוגיים, מה שמצביע על כך שהמסע לקראת הבנת התפקיד תפקוד גלימפטי וחוסר תפקוד משחקים במגוון רחב של מצבים נוירולוגיים ופסיכיאטרים רק החלו", כותבים אנדרו רוסו וג'פרי איליף בפרספקטיבה קשורה.

דילוג לתוכן