בעוד שמגיפת ה-COVID-19 הפכה במהירות עשרות שנים של התקדמות בסגירת הפער בין תוחלת החיים של אנשים שחורים ולבנים בארצות הברית, ייתכן ששיעור המחלה הסתיר את ההשפעה של דאגה משמעותית נוספת לבריאות הציבור -; עלייה חדה בשיעורי הרצח -; על תוחלת החיים של גברים שחורים, על פי חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון.
בשנת 2019, גברים שחורים בארה"ב היו צפויים לחיות בממוצע 71.4 שנים, 5 שנים פחות מגברים לבנים. שנה אחת בלבד לאחר מכן, תוחלת החיים של גברים שחורים צנחה ל-67.7 שנים, בעוד שגברים לבנים ירדה רק שנה וחצי. זה פתח את הפער בין שתי הקבוצות ל-7.2 שנים, גבוה בהרבה מהפער שהיה אפילו 20 שנה קודם לכן (6.6 שנים בשנת 2000).
תקופת המגיפה הביאה כמות עצומה מהרווחים הללו תוך שנה אחת בלבד. COVID שיחק את התפקיד הגדול יותר בהיפוך זה -; במיוחד בגלל שהוא בהתחלה היה קטלני יותר בקרב אנשים שאינם לבנים -; אבל זה לא היה השינוי החשוב היחיד שמתרחש. ב-2020 ראינו גם את העלייה הגדולה ביותר ברציחות שרשמנו אי פעם".
מייקל לייט, פרופסור, אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון
המחקר שלו נמצא בצומת של קרימינולוגיה ודמוגרפיה.
ההבדל בין שיעורי הרצח של גברים שחורים וגברים לבנים, בפרט, מחק גם מעבר של עשרות שנים לעבר זוגיות.
שיעורי הרצח הגיעו לשיא בארה"ב בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, ואז ירדו ביותר ממחצית עד 2014. הם נותרו יציבים יחסית עד שבין 2019 ל-2020, מקרי הרצח זינקו ב-30%.
גברים שחורים התמודדו הכי גרוע בקרב קורבנות הרצח, ועלו מ-43.8 מקרי מוות ל-100,000 גברים ב-2019 ל-61 ל-100,000 בשנת 2020. במהלך אותה תקופה, שיעור המוות מרצח עבור גברים לבנים עלה מ-3.6 ל-4.4 ל-100,000.
על פי ניתוח שפורסם ב-21 באוגוסט 2024 בכתב העת, PLOS ONE על ידי הסטודנט לתארים מתקדמים של Light ו-UW–Madison, Karl Vachuska, העלייה בשיעור הרצח היה אחראי ל-26% מהעלייה בפער תוחלת החיים בין גברים שחורים ולבנים מ-2019 ל-2021.
בהשוואה ל-COVID-19, למקרי רצח היה משקל נוסף בחישובי תוחלת החיים, שבהם מקרי מוות צעירים יותר מושכים יותר את הממוצעים. Light ו-Vachuska מצאו שבשנת 2020, כאשר הפערים הגזעיים במקרי מוות מ-COVID-19 היו החריפים ביותר, מקרי רצח תרמו יותר לאי-שוויון שחור-לבן בתוחלת החיים בקרב גברים מאשר כל סיבת מוות אחרת, כולל COVID-19.
"מקרי המוות מ-COVID התרכזו בקרב אנשים מבוגרים", אומר לייט. "אך בעוד שרצח עדיין מייצג חלק קטן ממקרי המוות הכוללים בארה"ב, יש לו השפעה לא פרופורציונלית על תוחלת החיים מכיוון שהוא הורג בעיקר גברים צעירים".
כאשר חיסוני COVID-19 הפכו זמינים ואמצעי בריאות הציבור היו נפוצים יותר, השפעת הרצח על פער תוחלת החיים של שחור-לבן הלכה וגברה יותר. בשנת 2021, שיעורי הרצח המשיכו לעלות, אם כי לא מהר כמו הזינוק ב-2020. אבל חוסר האיזון בתמותה מ-COVID-19 בין חיי שחורים ולבנים נעלם.
"עדיין היה הבדל חמור בתוחלת החיים בין גברים שחורים ולבנים בשנת 2021", אומר לייט. "הפער הזה ירד רק במעט משנת 2020, למרות שההבדלים הגזעיים בתוצאות הקורונה נעלמו לחלוטין."
תוצאות המחקר החדש מראות עד כמה דרגות רצח יכולות להשפיע אפילו על מדדים רחבים של בריאות הציבור.
"בעוד ש-COVID היה חדש והרסני במיוחד, לא היה קשה להסתכל על השינויים בתוחלת החיים ולהגיד, 'בסדר, כשאנחנו נטפל ב-COVID, זה יתהפך'", אומר לייט. "אבל זה מפחית למינימום גורמים חשובים אחרים שצריכים להיות קרובים לראש הרשימה כשאנחנו שוקלים מקרי מוות הניתנים למניעה. זה חשוב כשאנחנו מחליטים היכן יש להציב משאבי בריאות הציבור".
החדשות הטובות הן שארה"ב כבר מצאה הצלחה בבלימת מקרי רצח במשך עשרות שנים שלפני המגפה, וסטטיסטיקות הפשיעה ל-2022 ו-2023 מראות ירידה מחודשת בשיעורי הרצח.
"בתוך חיינו, בתוך זיכרון חיים קל, השגנו ירידה ניכרת בשיעור הרצח וירידה ניכרת בפערים הגזעיים ברצח, שהיו להן השפעות ממשיות על אי השוויון בתמותה", אומר לייט. "אנחנו יודעים שהדגש על הבעיה הזו יכול לעשות הבדל. מה שלמדנו על תקופת המגיפה עוזר לנו להבין עד כמה ההבדלים האלה יכולים להיות משמעותיים."
