את מנחם הכרתי דווקא על מגרש הכדורסל. היינו קבוצה מגובשת של צעירים אחר צבא ששיחקה יחד שנים באולם הקטנטן של בית ספר יבנה כשאחד השחקנים הביא איתו רכש חדש – מנחם. מאחר וכל שחקן שהתווסף הוריד את דקות המשחק של השחקנים האחרים הורמו מספר גבות בקבוצה אבל מנחם בכשרון הבינאישי שלו השתלב בה מהר. שנים רבות עברו מאז וכשראיתי את בניו מככבים על מגרש הכדורסל הבנתי איזה כשרון משחק היה חבוי בו.

היכרות מעמיקה יותר בנינו החלה כשנבחרתי ליו”ר המפד”ל בעיר, הרבה לפני שנשאתי בתפקיד ביצועי כל שהוא. מנחם הרים אלי טלפון – “אריה שלום, התפנה לי זמן ואם אתה יודע על צורך כל שהוא במתנדב, אני לשירותך”. באותה עת עוד לא ידעתי למה התכוון ואם לאמר את האמת, למעט היכרות על מגרש הכדורסל עוד לא התוודענו זה לזה מספיק כדי שאדע איזה עוצמות של אישיות, יכולת ארגון ומחוייבות לחסד טמונות בו.

מנחם לא שכח את שיחת הטלפון ודאג להזכיר לי מדי פעם את מחוייבותו להתנדבות. למותר לציין שמרגע שעמדתי על עברו התקשרותי והתורני, ניצלתי את כישוריו לטובת הציבור הדתי הן כיועץ פוליטי ותקשורתי, הן כחבר הנהלה בהתנדבות בארגונים שונים בעיר, ובכל עת שהייתי זקוק לשקלא וטריא בנושאים שעל הפרק.

כשמנחם החל את “מפגש הפרשה” הוקסמתי מהרעיונות המקוריים שהוא הגה. איני יודע אם עזרתי לו בהפצת המפגשים אך משגיליתי את עומק ה”תלמיד חכם” שבו – הרווח היה כולו שלי כי מאותו רגע דאגתי להגיע בכל תיקון ליל שבועות וליל הושענא רבא לשיעורו של מנחם גם אם הייתי צריך לכתת את רגליי לקצה השני של העיר וגם אם היה מדובר בשעה משוגעת עמוק לתוך הלילה. השיעור של מנחם היה תמיד מקורי, סוחף והמשיך איתי עוד ימים רבים.

השבוע יחול יום השנה לפטירתו. האזכרה תתקיים בבית העלמין החדש בכפר נחמן ברעננה ביום רביעי כ”ד באייר תשע”ב 16.5.12 בשעה 18:00. לאחר האזכרה התקיים ערב לזכרו בשעה 19:30 בבית הכנסת “צור ישראל” (שירת דבורה) ברחוב ברנר 11 רעננה.

מנחם אביצור, חבר ה”סיעה המורחבת” של הרשימה הדתית וחבר הנהלת “אליצור רעננה”, עסק בצרכי ציבור באמונה. שיקול הדעת, התבונה ועצותיו הטובות יחסרו לנו ולציבור הדתי ברעננה.