הפרשה שלנו עוסקת בין היתר בסיום תפקידו של משה כמנהיג ובחירת יהושע כמחליפו. “ויאמר ה’ אל משה עלה על הר העברים הזה וראה את הארץ.. ונאספת אל עמיך …כאשר נאסף אהרן אחיך. כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במים וכו’.” הקב”ה אומר למשה הגעת לסוף דרכך. דווקא עכשיו, שניות לפני שנכנסים לארץ עליך לפנות את הדרך למנהיג אחר. וכל זאת מדוע – משום שבמקרה מי מריבה, לפני 2 פרשות בפרשת חוקת משה היכה בסלע להוציא מים במקום לדבר אליו.

תזכורת קצרה, למשה כבר יש היסטוריה בהוצאת מים מסלע על ידי הכאתו במטה. בפעם הקודמת, ברפידים הדבר יתרחש בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים. העם מלין על משה – “למה זה העליתונו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא”. משה מקבל הוראה מה’ – הכה בצור והוצא ממנו מים. מדוע כעת הכאת הסלע נחשבת כחטא בעוד שמשה נדרש לעשות בדיוק כך לפני 40 שנה?

מסביר הרש”ר הירש כי הכאה בסלע מסמלת את המציאות הניסית שהתקיימה בבני ישראל החל מיציאת מצרים ובמשך ארבעים השנה מאז. מציאות של מן שיורד משמים, עמוד ענן ועמוד אש להנחותם הדרך, נחש נחושת לריפוי ועוד. משה הוא סמל למנהיגות של מציאות ניסית. יש בעיה, מלינים על משה, משה מכה ביאור או מוריד את המטה על הים או מכה את הסלע – והבעיה נפתרת. כעת עם הכניסה לארץ תקופת המציאות הניסית מסתיימת. מעתה והילך תתקיים מציאות ארצית. אין יותר מנהיג שיכופף את חוקי הטבע לפתירת בעיות. מעתה יבחן העם על פי התנהגותו. יתנהג כראוי יקבל גשם בעיתו, דגן תירוש יצהר. לא יתנהג כראוי “ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה”. מציאות חדשה שבה על מנת לשנות מציאות יש לחזור בתשובה, להתפלל. או כפי שכתוב בפרשתנו לדבר אל הסלע.

אם כך נשאלת השאלה מדוע משה מכה ולא מדבר אל הסלע? לצורך זה צריך להבין את התהליך הנפשי העובר על משה. ברפידים לפני 40 שנה הוא מתמודד מול עם שרוצה לחזור למצרים. שלמרות שבסך הכל עברה שנה – שכח לגמרי את מה שעבר עליו במצרים ולא מסוגל להתמודד עם חיי חופש ועם מציאות של הקב”ה. 40 שנה משה מנהיג אותם במדבר עד שכל הדור ההוא יעבור מן הארץ. כעת לאחר 40 שנה, על סף הכניסה לארץ הוא שומע שוב את אותה תלונה בדיוק – “למה העליתנו ממצרים”. משה שומע ואינו מאמין – 40 שנה עברו ושום דבר לא השתנה!! שום לקח לא נלמד!! גם הדור החדש נשאר בחוסר אמונה ומעדיף לחזור למצרים לחיות כעבדים ולא להכנס לארץ ישראל לחיות כעם ה’!!

ולדעתי זו היא הטעות של משה. העם טוען “למה הבאתם את קהל ה’ אל המדבר הזה” “למה העליתנו ממצרים” – משה תופס את הדברים כתלונות אך העם בעצם אומר דבר אחר לגמרי – “מדוע אנחנו מתמהמהים במדבר הזה כל כך הרבה זמן. לא העלת אותנו ממצרים כדי למות במדבר אלא כדי להכנס לארץ”. משה בגילו המופלג מנותק מהעם. הוא אינו מבין את רחשי ליבו. הוא מפרש את דבריהם באותו אופן שהוריהם אמרו לפניהם. אך הדור הזה הוא דור אחר, דור שרוצה להתקדם הלאה, לקחת על עצמו אחריות, להכנס לארץ ישראל ולכבוש אותה.

דור כזה צריך הנהגה אחרת. הנהגה שמחוברת אליו, שמבינה את הסלנג שלה. וכעת, כשה’ אומר למשה להאסף אל עמיו, משה קולט זאת בשניה ואומר אל ה’ – “יפקוד ה’ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם”. מנהיג שיצא מתוך הדור הזה, שמבין את רחשי ליבם וינהיג אותם קדימה ומנהיג שגם “יבוא לפניהם” – ידע לחזור אליהם, להשאר מחובר ואקטואלי לדור החדש הזה שיגשים סוף כל סוף את חזונו של משה – כניסה לארץ ישראל, כיבושה והקמת ממלכת ישראל על פי תורת ישראל.