באמצעות הזרקת תמיסה של ננו-חלקיקים מסביב ללב, מתגבש בעצמו ממריץ לב זמני, שיכול לתקן הפרעות קצב לב במצבי חירום בעזרת מקור כוח חיצוני. לאחר הטיפול, האלקטרודה נעלמת באופן ספונטני מהגוף. המחקר נערך על בעלי חיים.
הפרעת קצב מתרחשת כאשר יש הפרעות באותות החשמליים של הלב, הגורמות לו לפעום מהר מדי, איטי או לא סדיר. לעיתים קרובות, ניתן לטפל בהפרעות קצב באמצעות תרופות, אך ניתן גם לשנות את קצב הלב באמצעות אותות חשמליים עם, למשל, דפיברילטור או קוצב מושתל בניתוח. התערבויות מסוג זה יכולות להיות מאתגרות באזורי מלחמה, במהלך טיולי הרים, או בסביבות אחרות שבהן דפיברילטור אינו זמין או ניתוח אינו אפשרי.
פיתחנו ממריץ לב להזרקה למצבי חירום, המורכב ממזרק עמוס בתמיסה של ננו-חלקיקים".
רוג'ר אולסון, פרופסור לביולוגיה כימית ותרפיוטיקה באוניברסיטת לונד ופרופסור לכימיה רפואית באוניברסיטת גטבורג
ננו-חלקיקים הם חלקיקים קטנים במיוחד. מכיוון שהחלקיקים כל כך קטנים, ניתן להזריק להם מחט דקה יותר משערת אדם. כאשר התמיסה באה במגע עם רקמה, נוצר סביב הלב מבנה המורכב משרשרת ארוכה של מולקולות – מה שנקרא פולימר – שמוליכה חשמל. האלקטרודה המוזרקת משתלבת עם תאי הגוף ומקלה על מדידות א.ק.ג, יכולה לווסת את פעימות הלב ולתקן הפרעות קצב.
"אם מחברים טלפון נייד למקום ההזרקה ליד הלב, אפשר לעורר זמנית את קצב הלב למשך עד חמישה ימים", אומר Umut Aydemir, דוקטורנט ומחבר ראשון של המחקר.
בשל המגע האינטימי בין הפולימר לרקמת הלב, הממריץ יכול לפעול עם כניסות כוח נמוכות שיכולות להגיע ממכשירים כף יד. רוב האנשים נושאים את הטלפונים הניידים לכל מקום, ובעזרת כבל המחובר לעור במקום ההזרקה ליד הלב, ניתן להעביר מטענים מהטלפון אל האלקטרודה המוליכה בגוף. עם אפליקציה בטלפון – אותה רוצים כעת החוקרים לפתח – תוכל אז לווסת את הפרעת הקצב לפני שהאדם המדובר יוכל להגיע לבית חולים להמשך טיפול.
עד כה, מחקרים ניסויים אלה היו על בעלי חיים קטנים, עוברי דג זברה ועוף, בהתאם לעקרון 3R להפחתת ניסויים בבעלי חיים ביונקים. כעת, כשהקונספט עבר אופטימיזציה ומראה פוטנציאל גדול, השלב הבא הוא מחקרים בבעלי חיים גדולים יותר, כמו חזירים, לתרגום לבני אדם.
"השיטה היא זעיר פולשנית. יתרה מכך, ממריץ הלב מתכלה באופן ספונטני ומופרש מהגוף לאחר הטיפול, כך שאין צורך להסירו בניתוח", מסכם מרטין יורט, חוקר עמית בביולוגיה כימית ותרפיוטיקה באוניברסיטת לונד.
