בחודשים האחרונים ביצעה הממשלה שורה של שינויים בתקציב המדינה בשנים 2013-2014 כחלק מתכנית כלכלית כוללת שנועדה להקטין את הגרעון התקציבי של מדינת ישראל. בשבועות האחרונים התברר כי צפויה הכנסה נוספת עקב החלטתן של מספר חברות גדולות לממש את רווחיהן ולשלם את המס עליהם כפי שנקבע בחוק הרווחים הכלואים מדובר בסכום של כ 4.3 מליארד ₪. בתגובה, החליט משרד האוצר להפחית את העליה הצפויה בשעור מס ההכנסה שהיתה צפויה בשנת 2014 אשר היתה אמורה להכניס למדינה של כ 3.6 מליארד ש"ח. מנגד עלו טענות כי על המדינה היה להשתמש בכסף שהתקבל באופנים אחרים. מכון כתר התבקש לחוות את דעתו בנוגע למהלך זה.
גביית מסים בהלכה
כפי שכתבנו בעבר בהלכה[1] קיימים שני אופנים מרכזיים לחלוקת נטל המס, כאשר העקרון המנחה בכל אופני החלוקה הוא, שהם נקבעים לפי המטרה לשמה נגבה המס, ומידת ההנאה של הנישום ממטרה זו: האחד, גביה אחידה של המס הנקרא גם "מיסוי לפי נפשות" והשני, חלוקה הנקבעת על פי היקף רכושו ויכולתו הכלכלית של הנישום, הנקרא גם "מיסוי לפי ממון". אופן המיסוי נקבע לפי המטרות לשמן נגבה המס אך למעשה הואיל ומרבית המסים הנגבים על ידי הקהילה בעבר והמדינה המודרנית בהווה אינם נגבים לשם מטרה מוגדרת אחת אלא לשם מספר רב של מטרות מורכבות, קבעו הפוסקים שיש לאזן בין אופני הגביה[2].
שיטות המיסוי בעולם המודרני
בעולם המערבי ובמדינת ישראל מקובלים שני סוגי מסים: מסים ישירים כדוגמת מס ההכנסה, ומסים עקיפים כדוגמת המע"מ. אם ננסה לבחון לאלו ממערכות המס ההלכתיות שייכים מסים אלו מסתבר[3] כי המסים הישירים הנקבעים באופן דיפרנציאלי על פי רמת ההכנסה דומים יותר למיסוי לפי מצב כלכלי ("לפי ממון") ואילו המיסוי העקיף ובראשו המע"מ דומה יותר למיסוי הרוחבי ("לפי נפשות")[4].
מיסוי ישיר ומיסוי עקיף בפועל במדינת ישראל
בחינה של הרכב הכנסות המדינה ממסים מגלה כי בשתים עשרה השנים האחרונות קיימת מגמה של הורדת המיסוי הישיר והעלאת המיסוי העקיף[5]. מגמה זו היא שהובילה לאיזון בשנת 2009 כאשר הכנסות המדינה ממסים התחלקו באופן שווה בין הכנסות ממע"מ ומסים עקיפים נוספים (86.5 מליארד ₪) ובין הכנסות ממס הכנסה ומסים ישירים נוספים (86 מליארד ₪). אך המשך המגמה הביא להפרת האיזון בשנים שלאחר מכן ולהגדלת הכנסות המדינה מהמיסים העקיפים על חשבון המיסים הישירים, ועל פי תחזית האוצר כך יהיה גם בשנת 2013 בה צפוי פער של כשני מליארד ₪ לרעת המיסוי העקיף[6].
השפעת החלטת שר האוצר על היחס בין סוגי המס
לדעתו של משרד האוצר קיים כעת עודף תקציב של כ 4 מליארד ₪ שהתקבל גם כתוצאה מהצלחה גבוהה מהצפוי של הגביה מהרווחים הכלואים[7] אך בעיקר בשל עליה בשעור גביית המסים. עקב כך החליט שר האוצר לבטל את ההעלאה הצפויה במס ההכנסה בשנת 2014 ולוותר על הכנסה של 3.6 מליארד ₪ בשנה זו. משמעות ההחלטה על פערי המיסוי היא כי לא זו בלבד שפערי המיסוי לרעת המיסוי העקיף לא צומצמו אלא שהם עשויים לגדול עוד יותר ולהגיע עד לסכום של כ 2.4 מליארד ₪ לרעת המיסוי העקיף[8].
עמדת ההלכה ביחס להחלטת משרד האוצר
האמת חייבת להאמר והיא כי ההלכה נותנת מרחב תמרון גדול למקבלי ההחלטות לקבוע את תמהיל המס לפי שיקול דעתם ולטובת הציבור כולו ואינה כובלת את מקבלי ההחלטות לשבלונות מוגדרות[9]. עם זאת ההלכה אמורה לתת למקבלי ההחלטות כיוון כללי ועקרונות עליהם אמור להיות מושתתות החלטותיהם[10]. כפי שכתבנו בעבר על האוצר לשקול שיקולים נוספים כמו עידוד הצמיחה אשר אמורה לסייע במניעת אבטלה שהינה ערך חשוב ביותר על פי ההלכה והראשון במעלה כאשר טובת העני עומדת לנגד עיננו[11], וכגון שמירה על יציבות פיסקאלית המהווה שיקול מכריע[12]. בין השיקולים אשר אמורים להנחות את האוצר הם שימרה על איזון בין אופני המיסוי השונים אשר נשמור על חלוקה צודקת של הנטל המס בין עניים ובין עשירים.
הצעד הנוכחי של שר האוצר מפר את האיזון בין אופני המיסוי השונים באופן ניכר ומיטיב עם בעלי ההכנסות הבינוניות והגבוהות וכלל אינו מיטיב עם בעלי ההכנסות החלשות[13] ולכן יש לבטלו ולהציע צעדים חלופיים אשר יחזירו את האיזון בין סוגי המסים ויאפשרו גם לבעלי ההכנסות הנמוכות ולעניים ליהנות משיפור מצב גביית המסים.
צעד ראשון אפשרי עשוי להיות הורדת המע"מ בחצי אחוז (צעד אשר עלותו 2.3 מליארד ₪). בכסף שנותר לאחר הפחתת המע"מ ניתן יהיה להשתמש לצעדים נוספים אשר יאפשרו גם לבעלי ההנסות הנמוכות ולעניים ליהנות מהגידול בהכנסות המדינה.
טענת האוצר כאילו ביטול העלאת מס הכנסה תתרום לצמיחה במשק ממנה יהנו גם העשירונים התחתונים אינה מוכחת. גם הפחתת המע"מ אשר תגדיל את ההכנסה הפנויה עשויה לתרום לעדוד הצמיחה, ומה עוד שהפחתת המע"מ מסייעת באופן ישיר ומידי לבעלי ההכנסות הנמוכות, לעומת העלאת הצמיחה שהשפעתה על מצבם הכלכלי של השכבות החלשות אינה וודאית.[14]
________________________________________
[1] בבא בתרא ז ע"ב
[2] "חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות"/ כך כותב למשל הנודע ביהודה (תנינא חו"מ סי' כב) "ופשיטא שהמס הוא על שאנו שוכנים בארצותם וכמו מעות דירה והיה ראוי ליתן הכל לפי הנפשות אך אחרי שנותנים לנו ג"כ מחיה לעסוק במו"מ ולכן ראוי ליתן גם לפי ממון". כמובן שכיום אנו יושבים בארצנו והמטרות השתנו אך העקרון נשאר דומה לפיו צרכי בטחון ותשתיות ראוי היה שיהיו נגבים לפי ממון ואילו רווחה ובטחון פנים ראויים היו להגבות לפי ממון. כך מסיק גם להלכה בספר "נחלת שבעה" חלק א' סימן כז.
[3] יש להעיר כי שני צדדי המשוואה אינם מדוייקים: מצד אחד מס הכנסה אינו מהווה ממש מיסוי לפי ממון שכן המיסוי לפי ממון נקבע לפי שווי נכסיו של הנישום, המקביל למס רכוש, ואילו מס ההכנסה נקבע לפי הכנסתו של האדם. פער זה יכול לבוא לידי ביטוי במקרה בו אדם אב למשפחה ברוכת ילדים יעבוד קשה למחייתו וירויח 10000 ₪ בחודש, סכום איתו יתקשה לגמור את החודש וכל שכן שלא יוכל לקנות איתו דירה, והוא ישלם מס כמו זוג צעיר בנים להורים עשירים הגרים בדירה משלהם ומרוויחים סכום דומה. אעפ"כ נראה כי בדרך כלל גובה ההכנסה משקף את מצבה הכלכלי של המשפחה, ולפיכך דומה מס ההכנסה למס "לפי ממון" המוכר מספרות הפוסקים, וכך אמר לנו הרב יעקב אריאל. אולם מן הצד השני גם המע"מ אינו ממש מיסוי לפי נפשות שכן העשירים משלמים הרבה יותר מע"מ מהעניים. אי לכך ניתן לומר באופן גס כי העיוותים הללו מקזזים זה את זה ואם איננו יכולים לדבר ממש על מיסוי לפי ממון ומיסוי לפי נפשות אנחנו יכולים להמציא אולי מושג חדש מיסוי תואם ממון ומיסוי תואם נפשות.
[4] שיטת גביה זו של מיסוי לפי צריכה נזכרת כבר בפוסקים אשר נחלקו האם מס זה נחשב למס אחיד – "לפי נפשות" שכן העני משלם אותו עבור הוצאות למחייתו ("משא חיים" לרבי חיים פלאג'י), או שמס זה משלב את שני עקרונות הגביה שכן העשיר בסופו של דבר צורך יותר מהעני(ר' משה טייטלבוים ז"ל בספרו "השיב משה" חו"מ סימן צד). בכל מקרה מוסכם על הפוסקים שאין להמיר מיסוי לפי ממון במיסוי לפי צריכה, למרות הנוחות הקיימת בגבייתו, בשל הפגיעה בעניים, כפי שכותב החתם סופר (חו"מ סימן קיז) ביחס למקרה שהיה: "חמש שנים הסכימו שלא להטיל מס על אוכלי בשר אלא להעריך כל א' הערכתו וכדין וכהלכה, ועתה נתחלקו לצדדין יותר מחצי מנין ובהם רוב בנין רוצים להסיר מעל שכמם משא ההערכה ולהטיל על הבשר וחצי האחר ממאנים מטעם שעי"ז יפסידו להפחותי ערך והם רוב אוכלי בשר וירוויחו העשירים, פשיטא דדינא הוא להעריך אותו חלק מס שעפ"י ממון יעריכו עפ"י עשרו ומשאו ומתנו של ב"א לא על המאכלים ומשקים אעפ"י שמאז הי' נוהגי' כן אז הי' בהסכמת כולם והי' יכולי' להסיע לעבור על דין תורה אבל עכשיו שחזרו לדין תורה שוב א' יכול לעכב".
[5] בדו"ח משרד האוצר ("תחזית הכנסות המדינה ממסים לשנות הכספים 2013-2014" עמוד 6) נאמר כי "מסתמן שינוי בתמהיל המסים – כאמור, בתקופה של 12 שנים שינויי החקיקה הקטינו את סך המסים בכ 1.6% תוצר. אמנם היתה הפחתה של 3.2% במסים הישירים, אך היא קוזזה בחלקה על ידי העלאה של 1.6% תוצר במסים העקיפים". מלוח מספר 5 באותו הדו"ח עולה כי ב 12 השנים האחרונות (2003-2014) פחתו המסים הישירים במצטבר בסכום של 16270 מליארד ₪ בעוד המסים העקיפים עלו במצטבר בסכום דומה – 16070 מליארד).
[6] לפי תחזית האוצר הכנסות המדינה ממסים ישירים יגיעו בשנת 2013 לסך 112.8 מליארד ממסים ישירים, וההכנסות ממסים עקיפים יגיעו לסך של 116 מליארד. תחזית זו מעריכה כי ההכנסות מרווחים כלואים יגעו לסך של 3 מליארד. בפועל נתקבלו מהרווחים הכלואים הכנסות בסכום של 4.3 מליארד כך שבפועל הפער קטן יותר ועומד על 1.9 מליארד.
[7] שהיו צפויים לעמוד על 3 מליארד ובפועל עמדו על 4.3 מליארד ₪.
[8] על פי תחזית האוצר בשנת 2014 היה אמור לחזור האיזון בין סוגי המיסוי השונים כך שהמיסוי הישיר יכניס לקופת המדינה 126.4 מליארד ₪ ואילו המיסוי העקיף יכניס 125.2 מליארד ₪. הפחתה של 3.6 מליארד מהמיסוי הישיר תהפוך את המצב ותגרום לפער של 2.4מליארד ₪ לרעת המיסוי העקיף.
[9] כך כותב רבי ישראל איסרלאן בשו"ת תרומת הדשן סימן שמב "יראה דהני מילי תלי טפי במנהג ממאי דתלי בדת תורה… דרוב ענייני מסים תלויים במנהג, וכן במרדכי פ"ק דב"ב כתב בשם הר"א כ"ץ על עניין המס דמנהג מבטל ההלכה ודין חכמי התלמוד… וכל דבר שרבים מצורפים יחד צריכים למיזל בתר מנהגא דידהו, וכפי הסדר שעושים לעצמן לפי צרכיהם לפי עניינם, דאי מצרכתא להו למיזל בתר דין תורה בכל דבר לעולם תהא מריבה ביניהם…"..
[10] כך כותב תרומת הדשן בהמשך תשובתו (שם) "אכן נראה אף על גב דאייתינן לעיל דבענייני מסים המנהג מבטל ההלכה, מ"מ ראוי ונכון לדקדק הטיב אם נוכל להשוות כל המנהגים לדין תורה, אף אם לא לגמרי מ"מ עדיף טפי שנמצאו סעד וסמך מדברי חכמים ולאוקמינהו בטעם וסברא".
[11] כך פוסק הרמב"ם בהלכות מתנות עניים י, ז: שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר 'והחזקת בו גר ותושב וחי עמך', כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
[12] כפי שכבר כתבנו בעבר, שמירה על יציבות פיסקלית של המדינה שקולה לפיקוח נפש, ועל כן יש מקום להחיל עליה את דבריו של החפץ חיים בספר אהבת חסד חלק ב פרק כ סעיף ב המאפשר לגבות כסף הרבה מעבר למה שמצות צדקה יכולה לחייב.
[13] מהורדה צפויה זו ירוויחו בעלי ההכנסות הגבוהות מאות שקלים בעוד בעלי ההכנסות הנמוכות לא ירוויחו כלל ובעלי ההכנסות הבינוניות ירוויחו עשרות שקלים בלבד.
[14] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4458032,00.html