קריאת התורה ביום כיפור המתארת את עבודת הכהן הגדול ביום זה פותחת במילים “וַיְדַבֵּר ד’ אֶל משֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ד’ וַיָּמֻתוּ” (ויקרא ט”ז) שתי תמיהות ישנן בפתיחה זו.

ראשית תמוהה הכפילות בסוף הפסוק “וַיָּמֻתוּ” שהלוא כבר נאמר בתחילה “אַחֲרֵי מוֹת”? כמו כן יש לשאול מדוע חשוב לתורה לציין שהציווי על עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים נאמר אחרי מות שני בני אהרן? על השאלה השנייה עונה התלמוד הירושלמי (תחילת מסכת יומא) ואומר “למה הוא מזכיר מיתתם ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל, כך מיתתם של צדיקים מכפרת על ישראל” שחיטת הכבש והקרבתו על גבי המזבח משמעותה העיקרית הינה בתור כפרה, מעין מוות חלופי של הקרבן במקום האדם החוטא. במובן הזה גם מיתת הצדיק משולה לקרבן שבמיתתו מכפר על הציבור במקום עונש חמור שהיה אמור להיות מוטל עליהם. יתכן שבכך תתורץ השאלה הראשונה מדוע מציינת התורה שתי מיתות אצל נדב ואביהוא.

כל מיתה מצביעה על בחינה אחרת. מיתה אחת (אַחֲרֵי מוֹת) הינה כעונש על חטאם:”וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד’ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם” (ויקרא י’), ואילו המיתה השנייה מציינת שמיתתם של צדיקים איננה מיתה רגילה, אלא מיתה מיוחדת המכפרת על עם ישראל כמו יום הכיפורים.

היום (יום ג’) כששמעתי ברדיו על מיתתו של חנן, פרצתי בבכי כפי שהרבה זמן לא בכיתי. אני הכרתי את חנן כ-40 שנה. תמיד כשדימיינתי את דמותו של דוד המלך, קפצה לי בראש דמותו של חנן. ישנם תלמידי חכמים עצומים גדולים ממנו. היו ואולי ישנם אוהבי הארץ ולוחמים עליה יותר ממנו אך השילוב המופלא שהיה בדוד המלך שמצד אחד היה לוחם ללא חת, תקיף ואסרטיבי מאד המוכן למסור את נפשו למען עמו וארצו ומהצד השני אדם ענו (כפי שמעידים המון פסוקים בתהילים) ותלמיד חכם עצום כפי שמסבירים חז”ל (מסכת מועד קטן טז) את הכינוי שנתן לו התנ”ך “עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי” (שמואל ב’ כג) “עֲדִינוֹ על שם-‘כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ו”הָעֶצְנִי”- ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ’. השילוב המופלא הזה היה ממש חנן פורת. הוא היה מחיילי הצנחנים שכבשו את ירושלים במלחמת ששת הימים ונפצע קשה מאד במלחמת יום כיפור. בצעירותו למד בישיבת ההסדר ‘יבנה’ ולאחריה בישיבת הרב קוק בירושלים, ומכוחו של לימוד זה עסק רבות בהרבצת תורה אך יותר מזה, האש שדחפה אותו בכל עשייתו העצומה ב’גוש אמונים’ בבניית עשרות ישובי יהודה ושומרון ועשייתו הפרלמנטארית למען העם ב-18 שנות חברותו בכנסת נבעה מאותה תורת הרב קוק שספג בצעירות. מותו והייסורים שסבל בשנתיים שקדמו למותו יהיו כפרה לעם ישראל בערב יום הכיפורים הזה ותפילתו במרומים תחיש בעזרת השם את גאולתנו השלמה.