מחקר שפורסם בכתב העת איכות הסביבה הבינלאומית מוצא עקבות של פולימרים מיקרופלסטיים בדם אנושי. הגדלים והצורות של פולימרים מעלים דאגה רצינית לגבי הסיכון האפשרי לפתח סיבוכים קרדיווסקולריים.
מחקר: מיקרופלסטיק בדם אנושי: סוגי פולימרים, ריכוזים ואפיון באמצעות μFTIR. קרדיט תמונה: Shutterstock AI Generator
רקע כללי
מיקרופלסטיק הם חלקיקי פלסטיק סינתטיים שניתן למצוא בכל מקום על פני מספר סביבות, כולל אוויר, מים, אדמה ושרשרת המזון. מיקרו-פלסטיק ראשוני מיוצר בכוונה לשימוש מסחרי, אשר עובר לאחר מכן תהליך פירוק טבעי (בלייה) ליצירת מיקרו-פלסטיק משני.
עדויות עדכניות מצביעות על נוכחות של מיקרופלסטיק במגוון של רקמות ואיברים אנושיים, כולל ריאות, מעי גס, כבד, שליה, חלב אם, ורידים ואשכים. מיקרופלסטיק יכול להיכנס למחזור הדם בעיקר באמצעות שאיפה ובליעה.
הגודל והצורה של מיקרופלסטיק הם הקובעים העיקריים לסכנות הבריאותיות הפוטנציאליות שלהם, כולל דלקת, עקה חמצונית, הפרעה במחסום, חוסר יציבות גנטית, סיבוכים רבייה, הפרעות התפתחותיות ואנדוקריניות, היווצרות קרישי דם וסיבוכים קרדיווסקולריים.
במחקר זה, מדענים חקרו את סוגי הפולימרים המיקרופלסטיים הקיימים בדם אנושי וקבעו את גודלם וצורתם באמצעות טכניקת מיקרוסקופיה של מיקרו-פורייה טרנספורמציה אינטרפרומטר (μFTIR).
תצפיות חשובות
בסך הכל השתתפו במחקר זה 20 אנשים בריאים. נותחו דגימות דם שנאספו מהם, אשר זיהו 24 סוגי פולימרים ב-90% מהמשתתפים. יישום גישת הסף של Limit of Quantitation (LOQ) (ריכוז הנמוך ביותר לזיהוי) הביא לזיהוי של מיקרופלסטיק ב-40% מהמשתתפים.
מבין 24 פולימרים שזוהו, חמישה היו מעל סף LOQ, כולל פוליאתילן (PE), מונומר אתילן פרופילן דין (EPDM), אתילן-ויניל אצטט/אתילן ויניל אלכוהול (EVA/EVOH), פוליאמיד (PA) ואתילן-ויניל אצטט. (EVA).
הדגימות השתנו במספר סוגי הפולימרים והריכוזים. עם זאת, עד שלושה סוגי פולימרים זוהו בדגימה אחת. סוג הפולימר שזוהה באופן נרחב היה PE, ואחריו EVA/EVOH, EPDM, PA ו-EVA.
הריכוזים הגבוהים ביותר של PE, EVA/EVOH, EPDM, PA ו-EVA בדגימה בודדת נאמדו ב-4.65 מיקרוגרם/מ"ל, 1.84 מיקרוגרם/מ"ל, 2.22 מיקרוגרם/מ"ל, 1.84 מיקרוגרם/מ"ל ו-0.61 מיקרוגרם/מ"ל, בהתאמה.
אפיון פולימרים מיקרופלסטיים
סוגי הפולימרים הנפוצים ביותר בדגימות הדם היו PE, EVA/EVOH ו-EPDM, שהיוו יותר מ-50% מכלל סוגי הפולימרים שזוהו. האורך והרוחב הממוצעים של חלקיקי מיקרו-פלסטיק שזוהו היו 127.99 ± 293.26 מיקרומטר ו-57.88 ± 88.89 מיקרומטר, בהתאמה.
כ-88% מהמיקרו-פלסטיק סווגו כשברים, ו-79% היו לבנים או שקופים במראה. עם זאת, בדגימות דם זוהו מספר ניכר של שברים בצבעים שונים.
כמה כימיקלים תוספים או חלופות פלסטיות זוהו בפולימרים מיקרופלסטיים שהתקבלו מדגימות דם.
בין כימיקלים תוספים שזוהו, פתלטים ו-tri (n-octyl, n-decyl) trimellitate זוהו ב-20% ו-25% מדגימות הדם, בהתאמה. כימיקלים תוספים אחרים, לרבות אלפא-אולפין שהגיב, טרילאוריל טריתיופוספיט, פוליאולפין אסטר פוספט ו-1,4-דיפלואור-בנזן-D4 זוהו רק בדגימה אחת.
תוסף נוסף, 1-דקנול, זוהה ב-60% מדגימות הדם. Poly(3-hydroxybutyrate), חלופה תרמופלסטית חיידקית, מתכלה לפלסטיק מסוג פוליאסטר, זוהתה ב-20% מדגימות הדם.
משמעות המחקר
המחקר מזהה 24 סוגי פולימרים שונים של מיקרופלסטיק בדגימות דם אנושיות. פוליאתילן, אתילן פרופילן דין ואתילן-ויניל-אצטט/אלכוהול הם סוגי הפולימרים הנפוצים ביותר בדגימות דם.
פוליאתילן נמצא בשימוש נפוץ בסרטי אריזה, שקיות, בקבוקים, צעצועים, בידוד חוטים וכבלים וחפצי בית רבים. הוא משמש גם בשתלים רפואיים. פולימר זה זוהה בעבר ברקמות ריאות אנושיות ובחלב אם. מחקרים קשרו חשיפה לפוליאתילן עם חוסר יציבות גנטית מוגברת.
אתילן פרופילן דין משמש בתעשיית הרכב ובדשאים מלאכותיים. שברים של פולימר זה זוהו לאחרונה בדגימות אוויר שנאספו מתעשיית הגומי. עד כה, נוכחותו לא זוהתה ברקמות אנושיות כלשהן.
אתילן-ויניל-אצטט/אלכוהול נפוץ באריזות מזון, סרטים חקלאיים ותעשיית הרכב. פולימר זה זוהה בעבר בדגימות שתן אנושיות.
חלקיקי מיקרו-פלסטיק שזוהו במחקר זה שונים באופן משמעותי בצורתם וגדולים בגודלם מאשר חלקיקים שזוהו בעבר. בגלל גמישות גבוהה, חלקיקים גדולים אלה עשויים להיכנס בנימי דם בעלי קוטר קטן. עם זאת, ייתכן שלחלקיקים אלו מעבר איטי דרך נימים, אשר בתורו יכול להקל על האינטראקציות שלהם עם חלבוני הדם למשך זמן ארוך יותר.
האינטראקציה בין מיקרו-פלסטיק לחלבוני דם מובילה להיווצרות קורונה, המונעת את זיהוי המיקרו-פלסטיק של מערכת החיסון ובעקבות כך מגדילה את משך החשיפה למיקרו-פלסטיק בתוך הגוף.
יתר על כן, מיקרופלסטיק עם מבנה לא ליניארי עלול להיתקע בנימים, לפגוע בזרימת הדם ולשנות את ריכוז החמצן המקומי. גורמים אלה יכולים להשפיע באופן קולקטיבי על חילוף החומרים והתפקודים של התא.
בסך הכל, הממצאים מדגישים את הצורך במחקרים עתידיים כדי לחקור את ההשפעות הרעילות הפוטנציאליות של מיקרופלסטיק על בריאות האדם.
