מחקר מקרים מגלה כיצד נגיף מטפנאומווירוס אנושי יכול לגרום לדלקת ריאות חמורה אפילו אצל מבוגרים בריאים, תוך שימת דגש על הצורך באבחון מדויק כדי להתמודד עם איומים נשימתיים שאינם מזוהים.
מחקר: האיום השקט של מטפנאומווירוס אנושי: אתגרים קליניים ותובנות אבחנתיות ממקרה של דלקת ריאות חמורה. קרדיט תמונה: תמונת קרקע / Shutterstock
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת מיקרואורגניזמים הציג דיווח מקרה של זכר מבוגר עם דלקת ריאות חמורה שנרכשה בקהילה (CAP) הנגרמת על ידי מטאפנאומווירוס אנושי (hMPV).
hMPV זוהה לראשונה בשנת 2001 והוכר יותר ויותר כפתוגן נשימתי בעל השלכות בריאותיות משמעותיות. הוא קשור למחלות בדרכי הנשימה שונות, כגון דלקות בדרכי הנשימה התחתונות והעליונות, וגורם לתסמינים הדומים לנגיפים אחרים בדרכי הנשימה. לכן, החפיפה בממצאים קליניים בין hMPV לפתוגנים אחרים מדגישה את הצורך באבחון מדויק.
hMPV מתפשט בעיקר באמצעות התעטשות, שיעול, מגע אישי קרוב וחשיפה למשטחים מזוהמים. אופני העברה אלה מהווים סיכונים במסגרות בריאות, שבהן אמצעי בקרה נאותים חיוניים למניעת העברה נוסוקומאלית. הנגיף נשאר מועבר עד שבוע לאחר הופעת הסימפטומים, כפי שהודגש בדוח המקרה, מה שמחייב ערנות בקרב עובדי שירותי הבריאות.
ביטויים חמורים שכיחים בילדים צעירים, מבוגרים ואנשים עם דכאון חיסוני. מחקרים על זיהום חמור ב-hMPV היו בעיקר על אוכלוסיות ילדים. לפיכך, הנתונים על אוכלוסיות בוגרות נותרו מוגבלות. CAP מייצג גורם משמעותי לתחלואה ותמותה ברחבי העולם. תוכניות חיסונים הפחיתו בהצלחה את ה-CAP החיידקי. עם זאת, פערי הידע נמשכים לגבי האטיולוגיה המיקרוביאלית של CAP חמורה הדורשת אשפוז, במיוחד עבור וירוסים נשימתיים כמו hMPV.
המחקר והממצאים
במחקר הנוכחי, חוקרים מברזיל תיארו את המקרה של דלקת ריאות חמורה עקב hMPV אצל מבוגר מבוגר, בעל יכולת חיסונית. הנבדק היה גבר בן 68 עם שימוש כרוני באספירין והיסטוריה של דיסליפידמיה ויתר לחץ דם מערכתי קל. הנבדק היה פעיל פיזית ולא מעשן, ללא השמנת יתר, סוכרת או מחלות נלוות אחרות, והוצג עם תסמינים נשימתיים מחמירים בהדרגה.
תמונת טומוגרפיה ממוחשבת צירית (CT) של בית החזה. התמונה מציגה אטימות דו-צדדית של זכוכית קרקע עם תבנית רשתית משובצת באזורים מוקדים של קונסולידציה ומילוי ברונכיולרי היקפי. החצים האדומים מדגישים אזורים ספציפיים של התגבשות המוקפים באטימות זכוכית קרקעית, הבולטים יותר באזורי הריאות ההיקפיים והתחתונות. ממצאים אלו מצביעים על תהליך דלקתי או זיהומי מפוזר המערב את דרכי הנשימה הריאתיות והפריפריות (acinus and bronchioles), אשר תואם דלקת ריאות ויראלית.
התסמינים הראשוניים (ביום 1, D1) היו שיעול יבש לסירוגין ואודינופאגיה קלה, שהתקדמה לגודש באף, רינוריאה, הזעה לילית ואלודיניה על ידי D2. בדיקת ספוג אף-לוע בניהול עצמי לאיתור תסמונת נשימתית חריפה נגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2) הייתה שלילית. לאחר מכן, המטופל הוחל בטיפול ב-amoxicillin-clavulanate, פרדניזון וקלריתרומיצין.
למרות זאת, מצבו של החולה הוחמר, עם שיעול עז, עווית סימפונות, מיאלגיה, עייפות וכאבי ראש, מה שהוביל לאשפוז במיון ב-D7. ממצאי מעבדה חשפו סמנים דלקתיים מוגברים, כולל חלבון C-reactive (7.6 מ"ג/ד"ל) ו-D-דימר (870 ng/mL), טרומבוציטופניה, עלייה קלה בטרנסמינאז ורמות פרוקלציטונין ולוקוציטים תקינות, מה שמצביע על אטיולוגיה ויראלית. מחקרי הדמיה הצביעו על מעורבות ריאתית משמעותית.
טומוגרפיה ממוחשבת של בית החזה (CT) הראתה תפליטי פלאורליים דו-צדדיים מתונים, אטימות של זכוכית טחונה משובצת באזורי התגבשות ואטימות צנטרולבולרית קטנה. ממצאים אלו היו עקביים עם דפוס דלקת ריאות ויראלית והשפיעו בעיקר על האונות התחתונה והעליונה השמאלית. חוץ מזה, CT של הסינוסים הפאראנזאליים גילה עיבוי רירית בסינוס הפרונטלי.
במהלך האשפוז, הנבדק קיבל ערפול עם חמצן, מוקסיפלוקסצין תוך ורידי, סלבוטמול, איפרטרופיום ברומיד ופיזיותרפיה. המטופל התייצב תוך 24 שעות ושוחרר עם מוקסיפלוקסצין דרך הפה. הנושא השתפר בהדרגה במהלך השבוע הבא, והשיג החלמה ביום ה-14 לאחר השחרור. במהלך האשפוז, הערכות אבחנתיות אחרות כללו בדיקות מולקולריות עם פאנל מולטיפלקס תגובת שרשרת פולימראז (RT-PCR), אשר זיהתה hMPV.
לא זוהו פתוגנים ויראליים או חיידקיים אחרים. ניתוח גזי דם ורידי הצביע על פיצוי מטבולי, עם pH בדם ורידי של 7.41 ורמות ביקרבונט של 30.4 ממול/ליטר. ממצאים המטולוגיים גילו רמות תקינות של תאי דם לבנים, עם דומיננטיות נויטרופיליות וטרומבוציטופניה קלה. רמות הטסיות התייצבו למחרת, והיו תנודות מינימליות בסמנים המטולוגיים ודלקתיים לאורך השהות בבית החולים.
מסקנות
המחקר הנוכחי מדגיש כי hMPV יכול לגרום לדלקת ריאות משמעותית במבוגרים בעלי יכולת חיסונית ללא מחלות נלוות. זה מדגיש את ההכרה ההולכת וגוברת של hMPV כגורם תכוף ל-CAP בקבוצות גיל שונות, במיוחד עם הירידה של זיהומים חיידקיים. ממצאים רדיולוגיים, כגון אטימות זכוכית קרקע וגיבוש דו-צדדי, אופייניים לדלקת ריאות ויראלית, התומכים עוד יותר באבחנה. יש לציין שלמרות בדיקות מולקולריות שחשפו את hMPV כפתוגן היחיד, החל טיפול אנטיביוטי, המשקף אי ודאות אבחנתית מתמשכת בהבחנה בין זיהומים חיידקיים וויראליים.
בסך הכל, דוח מקרה זה מדגיש את החשיבות של אבחון מולקולרי מהיר עבור hMPV, שיפור הניהול והפחתת השימוש באנטיביוטיקה מיותרת. המחקר גם מדגיש את העומס הגלובלי הלא מאובחן של hMPV באוכלוסיות בוגרות, ומדגיש את הצורך בהשתלבותו בזרימות עבודה שגרתיות של אבחון. שילוב בדיקות hMPV בפרוטוקולים קליניים שגרתיים עשוי לשפר את האבחון ואת השימוש במשאבים. יתרה מכך, טיפול בנטל ה-hMPV העולמי דורש השקעה מתמשכת באבחון ובטיפולים כדי לשפר את התוצאות ולהפחית את התחלואה.
בנוסף, מאמצי פיתוח חיסונים, כגון החיסון הדו-ערכי הניסיוני IVX-A12 המכוון הן ל-hMPV והן ל-RSV, מציעים תקווה להפחתת נטל המחלה ולשיפור אסטרטגיות המניעה.
