חוקרים במרכז המחקר הביו-רפואי פנינגטון של LSU, בשיתוף חוקרים מ-32 מדינות המשתתפות במחקר הבינלאומי SUNRISE, פרסמו ממצאים חדשים הבודקים כיצד ישיבה מאופקת תורמת לדפוסי תנועה יומיומיים בילדות המוקדמת.
בהובלת החוקרת הפוסט-דוקטורטית ד"ר קתרין ספרינג, "הסתברות לעמוד בהנחיות הישיבה המאופקת בילדות המוקדמת: מחקר חתך בינלאומי", שפורסם ב-Journal of Science and Medicine in Sport, חקרה כיצד הזמן המושקע במכשירים כמו מושבי רכב ועגלות עשוי להשפיע על יכולתם של ילדים לעמוד בהמלצות התנהגות תנועה בשלב קריטי בהתפתחות.
ארגון הבריאות העולמי מגדיר ישיבה מרוסנת כזמן שבו ילד חגור במושב או במכשיר וממליץ לילדים בגילאי 3-4 שנים לא להיות מרותקים ליותר מ-60 דקות בכל פעם.
הממצאים הראו שבעוד שרוב הילדים (82%) עמדו בהנחיות המומלצות לישיבה מאופקת, התגלו הבדלים חשובים בהתבסס על שגרת החיים והסביבות היומיומיות. ילדים המתגוררים באזורים עירוניים ואלו שבילו יותר זמן ברכב ממונע בכל יום היו בסבירות נמוכה משמעותית לעמוד בהנחיה.
צבירת 60 דקות או יותר ביום ברכב – הקשר שבו נדרשת ריסון – הייתה קשורה לסיכויים נמוכים יותר לעמוד בהמלצה. לעומת זאת, רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית היו קשורות בסבירות גבוהה יותר לעמוד בהנחיה המומלצת.
ממצאים אלו מדגישים כי ישיבה מאופקת היא מרכיב חשוב אך לעתים קרובות מתעלמים ממנו בהתנהגות יושבת בילדות המוקדמת. בעוד שהשימוש בריסונים הוא קריטי לבטיחות במהלך תחבורה, תקופות ממושכות ללא הפרעה עשויות להגביל הזדמנויות לתנועה בשלב התפתחותי מרכזי".
ד"ר קתרין ספרינג, חוקרת פוסט-דוקטורט
התוצאות מדגישות את החשיבות של איזון בטיחות עם הזדמנויות לתנועה, לרבות פירוק תקופות ארוכות של איפוק ועידוד פעילות גופנית יומיומית.
ד"ר אביב ומחברים שותפים מעודדים הורים לשקול עצירות תכופות בנסיעות בדרכים, להגביל את הזמן שהילד שלהם מבלה קשור בעגלה ולמנוע את הזמן שהילד שלהם מבלה במושב מכונית מחוץ לרכב. קובעי מדיניות ומתכנני ערים צריכים להמשיך ולחקור דרכים לצמצום זמן הנסיעה היומי כדרך לקדם תנועה אקטיבית ולצמצם זמן ישיבה ממושך אצל ילדים.
