מחקר חדש שיוצג במפגש השנתי של האגודה האירופית לחקר סוכרת (EASD) במילאנו, איטליה (28 בספטמבר – 2 באוקטובר) מראה, עם השימוש במכשירי ניטור גלוקוז מתמשך (CGM), יחסי מין בטוחים לאנשים החיים עם סוכרת מסוג 1. המחקר הוא על ידי ד"ר דומיניקה אורלובסקה, האוניברסיטה הרפואית של ורשה, ורשה, פולין, ועמיתיו.
יחסי מין (SI) – כפעילות שיכולה לצרוך רמות גבוהות של אנרגיה על פני תקופות זמן שונות – עלול להיתפס כגורם סיכון להיפוגליקמיה (סוכר נמוך באופן מסוכן) על ידי אנשים עם סוכרת, ופחד הקשור להיפוגליקמיה יכול להשפיע לרעה על האינטימיות ואיכות החיים.
המחברים מסבירים שכשהם התחילו לשאול את המטופלים שלהם ישירות על פחד מהיפוגליקמיה במהלך יחסי מין, הם הסבירו שזה קורה. יש גם כמה עדויות שפורסמו: בסקר של 53 מבוגרים צעירים עם סוכרת מסוג 1, כשליש דיווחו על חשש מהיפוגליקמיה במהלך קיום יחסי מין (פנחס-חמיאל וחב', סוכרת Metab Res Rev 2017;33:e2837). אבל חשוב מכך, כל העדויות הקיימות מגיעות משאלונים וראיונות. רמת הסוכר בדם מעולם לא נמדדה בעבר באופן אובייקטיבי בהקשר זה.
מצד אחד, מין הוא מאמץ פיזי כמו כל מאמץ אחר, והוא יכול להוריד את הגלוקוז באותו אופן. אבל בפועל זה שונה, והמטופלים שלנו אומרים לנו זאת. ניתן לתכנן פעילות גופנית – ניתן להפחית את מינון האינסולין, לאכול לפני כן, להגדיר מצב פעילות במשאבה. עם זאת, פעילות מינית היא בדרך כלל ספונטנית, והיא מתרחשת בדרך כלל בערב או בלילה, וזה כבר חלון הסיכון הגדול ביותר להיפוגליקמיה חמורה ולא מזוהה. ומעל לכל, אף אחד לא מדבר על זה: מטופלים ישוחחו על פעילות גופנית עם רופא הסוכרת שלהם ויקבלו עצות קונקרטיות, אבל כמעט אף אחד לא שואל על מין, כך שהפחד לעולם אינו מטופל. עם זאת, חיי המין הם מרכזיים לאיכות החיים, ופחד מהיפוגליקמיה יכול להוביל אנשים להימנע מאינטימיות".
ד"ר דומיניקה אורלובסקה, האוניברסיטה הרפואית של ורשה, ורשה, פולין
במחקר זה, החוקרים שאפו להעריך האם מין קשור לסיכון מוגבר להיפוגליקמיה במבוגרים עם T1D בהתבסס על נתוני CGM.
המחקר הוערך 12 מבוגרים עם T1D (7 נשים, 5 גברים; גיל חציוני 36 שנים, טווח 21-64; BMI ממוצע 24 ק"ג/מ"ר) המשתמשים ב-CGM (FreeStyle Libre 2 או Guardian 4) שנרשמו למחקר תצפית פרוספקטיבי. המשתתפים טופלו בזריקות יומיות מרובות של אינסולין (n=6) או טיפול במשאבת אינסולין (n=6; כולל 2 באמצעות מערכות מתן אינסולין אוטומטיות). אף אחד מחמשת המשתתפים הגברים לא דיווח על הפרעות זיקפה.
במשך תקופה של 3 חודשים, המשתתפים סימנו אירועי SI באפליקציית CGM שלהם. נתוני CGM שנאספו משעתיים לפני עד 6 שעות לאחר כל אירוע SI נותחו. ניתוחי תת-קבוצות העריכו את ההשפעות של תזמון SI (ביום 06:00-20:00 לעומת לילה 20:00-06:00), BMI (מתחת ל-25 לעומת 25 ומעלה), משך הסוכרת ומצב מתן אינסולין.
בסך הכל נרשמו 110 אירועי SI. כל המשתתפים שהשתמשו בטיפול במשאבת אינסולין דיווחו על הסרת המכשירים שלהם במהלך SI. לא נצפתה היפוגליקמיה משמעותית מבחינה קלינית. שינויים ברמת הסוכר בדם לא היו קשורים למצב הטיפול באינסולין או למשך הסוכרת.
ב-64 אירועים (58%), הגלוקוז הממוצע לאחר SI ירד ב-27% (180 עד 132 מ"ג/ד"ל; מובהק סטטיסטית); ב-46 האירועים הנותרים (42%), הגלוקוז עלה ב-34% (122 עד 164 מ"ג/ד"ל; מובהק סטטיסטית). שני הדפוסים – עלייה וירידה ברמת הגלוקוז בדם – נצפו באירועי SI אצל כל משתתף.
גלוקוז גבוה יותר לפני SI היה קשור להפחתה גדולה יותר לאחר SI כאשר הוא ירד ועם עלייה קטנה יותר כאשר גדל. SI בשעות הלילה (66 אירועים) היה קשור להפחתה מובהקת סטטיסטית ברמות הגלוקוז (165 עד 147 מ"ג/ד"ל), ואילו ל-SI בשעות היום (n=44) לא הייתה השפעה (144 עד 143 מ"ג/ד"ל). לא היו הבדלים בין ממוצע הגלוקוז שנרשם במשך 2 ו-6 שעות לאחר SI.
המשתתפים בקבוצת ה-BMI הגבוה יותר (25 ומעלה) הראו ירידה גדולה יותר בגלוקוז לאחר SI (-10.7%; 150 עד 134 מ"ג/ד"ל, מובהק סטטיסטית) מאשר אלו עם BMI מתחת לגיל 25 (-5.6%; 159 עד 150 מ"ג/ד"ל; לא מובהק סטטיסטית).
הכותבים מסכמים: "נראה כי יחסי מין במבוגרים עם T1D אינם מגבירים את הסיכון להיפוגליקמיה משמעותית מבחינה קלינית, אפילו בלילה. תגובות הסוכר בדם הן דו-כיווניות ונראה כי הן מושפעות מרמת הגלוקוז שלפני SI, BMI והשעה ביום. ממצאים אלו עשויים לתמוך בייעוץ קליני ולסייע בהפחתת פעילות הקשורה להיפוגליקמיה עם פחד מ-T1D בהימנעות מחיים מ-T1D".
הם מוסיפים הערת אזהרה לגבי אנשים עם T1D שאינם משתמשים ב-CGM, ומסבירים: "בעולם אידיאלי, כל אדם עם סוכרת מסוג 1 צריך להשתמש ב-CGM. למי שלא עושה זאת אולי אין מושג אם הם חווים היפוגליקמיה במהלך יחסי מין – או, למעשה, מכל סביבה."
