עלייה במקרי טולרמיה דורשים פעולה: CDC מדגיש פריצות דרך אבחנתיות וקורא למאמצים ממוקדים להגנה על קהילות פגיעות.
דוח: Tularemia – ארצות הברית, 2011–2022. קרדיט תמונה: קטרינה קון / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת דוח תחלואה ותמותה שבועימדענים מהמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) של ארצות הברית (ארה"ב) בחנו את הדפוסים הדמוגרפיים, התפלגות הגיאוגרפית והמגמות בשכיחות של טולרמיה, מחלה חיידקית נדירה הנגרמת על ידי פרנסיסלה טולארנסיס. מחלה זו עלולה להדביק בני אדם בדרכים שונות, כגון עקיצות חרקים, מזון או מים מזוהמים ושאיפה.
רֶקַע
טולרמיה היא מחלה זואונוטית הנגרמת על ידי החיידק פרנסיסלה טולארנסיס. בני אדם יכולים להידבק במחלה באמצעות מגע עם בעלי חיים נגועים, עקיצות חרקים, שאיפת חלקיקים מזוהמים או צריכת מים מזוהמים. התסמינים משתנים מאוד, כולל חום, זיהומים מקומיים או מצבי נשימה חמורים.
למרות שהמחלה ניתנת לטיפול באמצעות אנטיביוטיקה, טולרמיה עלולה להוביל לאתגרים בריאותיים משמעותיים, במיוחד במקרים של איחור באבחון. היסטורית, המחלה דווחה ברוב מדינות ארה"ב, כאשר חלק מהאזורים והקבוצות הדמוגרפיות חוו שיעורי היארעות גבוהים יותר. יש לציין כי חשיפות סביבתיות ותעסוקתיות, כמו גם קרבה לחיות בר, תורמים לדפוסים אלו. יתר על כן, אוכלוסיות במדינות המרכזיות ובקהילות ילידי הודו אמריקאי או אלסקה מתמודדות לעתים קרובות עם עומס מחלות גבוה יותר באופן לא פרופורציונלי.
בעוד שמאמצי המעקב וההתקדמות במעבדה שיפרו את זיהוי המקרים בעשורים האחרונים, המחלה נותרה מדווחת נמוכה ולא מובנת. היעדר חיסון מונע והצגות קליניות משתנות מדגישים עוד יותר את החשיבות של אמצעים משופרים לבריאות הציבור וחינוך רפואי כדי להפחית את השפעתו על אוכלוסיות פגיעות.
מקרים מדווחים של טולרמיה, לפי מחוז מגורים – ארצות הברית, 2011–2022
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי השתמש בנתוני מעקב אחר טולרמיה שדווחו ל-CDC משנת 2011 עד 2022. המקרים סווגו לקטגוריות מאושרות או סבירות בהתבסס על קריטריונים קליניים ומעבדתיים. מקרים מאושרים נקבעו על סמך הבידוד של F. tularensis או כימי הנוגדנים המראים שינוי של פי ארבעה לפחות בין דגימות סרום משלב אקוטי והבראה.
בנוסף, מקרים סבירים זוהו באמצעות כיטר נוגדנים בודד או זיהוי של החיידק באמצעות בדיקת פלורסנט או תגובת שרשרת פולימראז (PCR). הכללת שיטות PCR ב-2017 סימנה התקדמות משמעותית בקריטריונים לאבחון. החוקרים ניתחו נתונים לגבי שיעורי ההיארעות השנתיים על פני קבוצות דמוגרפיות, מיקומים גיאוגרפיים וסיווגי מקרים.
יתר על כן, הערכות האוכלוסייה של הלשכה האמריקאית למפקד האוכלוסין שימשו לחישוב שיעורים לכל 100,000 פרטים. המחקר סקר גם מגמות זמניות במקרי טולרמיה והעריך את ההשפעה של שינויים בקריטריוני המעקב והתקדמות האבחון במעבדה לאורך השנים.
ניתוח התפלגות גיאוגרפי כלל מיפוי ברמת המחוז, בעוד נתונים דמוגרפיים התמקדו בגיל, מגדר, גזע ומוצא אתני. ניתוח מקיף זה אפשר זיהוי של דפוסים ופערים בשכיחות המחלה. הבדלים בשיטות זיהוי מקרים, נוהלי דיווח על מצבים וטכנולוגיות מעבדה נחשבו גם הם ליצירת הקשר של מגמות שנצפו.
החוקרים דנו גם בחלק מהמגבלות של המחקר, כולל תת-דיווח פוטנציאלי, שונות במעקב ברמת המדינה, והשפעת גורמים חיצוניים כמו מגיפת נגיף הקורונה 2019 (COVID-19) על איסוף הנתונים. גורמים אלה מדגישים את הצורך בשיטות מעקב עקביות ואיתן בין המדינות. הממצאים נועדו לספק אסטרטגיות לבריאות הציבור להפחתת שכיחות טולרמיה ושיפור שיטות אבחון. החקירה עמדה בסטנדרטים האתיים ובחוקים הפדרליים.
ממצאים מרכזיים
המחקר מצא כי השכיחות של טולרמיה בארה"ב עלתה ב-56% במהלך 2011-2022 בהשוואה לעשור הקודם. בסך הכל דווחו 2,462 מקרים במהלך תקופה זו, כאשר 40% סווגו כמאומתים ו-60% כסבירים. העלייה במספר המקרים הסבירים מיוחסת בחלקה להתקדמות בשיטות האבחון, כגון המעבר למבחנים אימונוסורבנטיים מקושרים לאנזימים (ELISA), שהם רגישים יותר אך פחות ספציפיים מבדיקות אגלוטינציה מוקדמות יותר.
שיעורי ההיארעות השנתיים נעו בין 0.041 ל-0.064 לכל 100,000 אוכלוסייה, עם פערים גיאוגרפיים ודמוגרפיים בולטים. ארבע מדינות מרכזיות – ארקנסו, מיזורי, קנזס ואוקלהומה – היוו מחצית מכלל המקרים, מה שמעיד על ריכוז של זיהומים באזורים אלה. ילדים בין הגילאים 5 עד 9 וגברים בגילאי 65 עד 84 הראו את שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר לפי גיל.
אוכלוסיות ילידיות של אינדיאנים אמריקאים או אלסקה חוו שיעורים גבוהים בערך פי חמישה מאוכלוסיות לבנות, מה שמצביע על פערים בריאותיים משמעותיים. פעילויות סוציו-תרבותיות ותעסוקתיות, כמו גם הריכוז של שמורות אינדיאנים במדינות מרכזיות, תורמים ככל הנראה לסיכון מוגבר זה. בנוסף, דפוסים עונתיים הראו שרוב המקרים התרחשו בין מאי לספטמבר, ככל הנראה משקף חשיפה מוגברת לוקטורים במהלך החודשים החמים יותר.
יתר על כן, הניתוח הזמני גילה כי מספר המקרים הסבירים עלה באופן עקבי על מספר המקרים המאושרים מאז 2015, כאשר הבדלים החלו לאחר הרחבת קריטריוני המעבדה ב-2017, כולל זיהוי PCR. בעוד ששיטות זיהוי משופרות ודיווח מוגבר על מקרים תרמו ככל הנראה לעלייה בשכיחות, החוקרים מאמינים שגורמים אחרים, כגון שינויים סביבתיים או התנהגותיים, עשויים גם הם לשחק תפקיד.
המחקר הדגיש את הצורך באסטרטגיות מניעה ממוקדות עבור אוכלוסיות ואזורים בסיכון. הממצאים גם הדגישו את החשיבות של חינוך ספקי שירותי בריאות לשיפור האבחון המוקדם וטיפול יעיל, במיוחד עבור ספקים המשרתים אוכלוסיות שבטיות עם גישה מוגבלת למשאבים רפואיים מיוחדים.
מסקנות
המחקר הפנה את תשומת הלב למגמה הולכת וגוברת בשכיחות טולרמיה ברחבי ארה"ב, המונעת על ידי שיטות זיהוי טובות יותר ועלייה בדיווחי המקרים. הפערים הגיאוגרפיים והדמוגרפיים שנצפו במחקר הדגישו את האוכלוסיות הפגיעות הדורשות מאמצי מניעה וחינוך ממוקדים.
טיפול בפערים אלו באמצעות יוזמות מותאמות לבריאות הציבור, חינוך קליני ממוקד ושיטות משופרות של בדיקות מעבדה יכולות להפחית את אי השוויון בבריאות ולשפר את התוצאות. חוקרי ה-CDC מאמינים שטיפול בפערים אלו באמצעות יוזמות לבריאות הציבור, אבחון מוקדם וטיפול בזמן יכולים למתן את השפעת המחלה, להפחית את אי השוויון הבריאותי ולשפר את התוצאות עבור אלו שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר.
