חוקרי Cleveland Clinic מצאו הוכחה מוחלטת למיקרוביום כליות המשפיע על בריאות הכליות ועל היווצרות אבנים בכליות, מה שמוכיח שדרכי השתן אינן סטריליות ורמות נמוכות של חיידקים הן נורמליות.
ה תקשורת טבע הפרסום מתאר את הגישה הרב-שכבתית הקפדנית שצוות בראשות אהרון מילר, PhD, ו-José Agudelo, MD, השתמש כדי לזהות ולאפיין את קהילת החיידקים הקטנה על ידי שילוב מחקרים פרה-קליניים, אנושיים ומאכלים.
הם גם זיהו חיידקים מסוימים בתוך המיקרוביום שיכולים לקדם או לחסום התפתחות אבנים בכליות והראו ששימוש לא נכון באנטיביוטיקה (הקשור בדרך כלל להתפתחות אבנים בכליות בבית חולים) הטה את המיקרוביום לחיידקים מעודדי אבנים.
ד"ר מילר מקווה שהממצאים של הצוות שלו יסייעו לבטל את הרעיון של דרכי שתן סטריליות ויובילו לאפשרויות מניעה או טיפול טובות יותר במצב שלא ראה התקדמות רפואית גדולה יותר משלושה עשורים.
"מחלות אורולוגיות כמו אבנים בכליות משפיעות על 63% מהאוכלוסייה הבוגרת והולכות ומחמירות", הוא אומר. "הנתונים מצביעים באופן עקבי על חיידקים. אם לא נוכל להתגבר על ההנחה של סטריליות, לא נוכל לפתח טיפולים יעילים יותר ואפשרויות מניעה".
רמות חיידקים תקינות בשתן נמוכות מאוד, אך לעיתים רחוקות הן אפסות. למרות זאת, האורוביומה – מיקרוביום של איברים שונים בדרכי השתן כולל שלפוחית השתן והכליות – היה נושא שנוי במחלוקת מאז גילויו בשתן אנושי לפני פחות מ-15 שנה.
המחבר הראשון והאורולוג José Agudelo, MD, בעל ניסיון רב במחלות אבנים בדרכי השתן, מסביר שממצאים עקיפים קודמים של מיקרוביום כליות נתנו עדויות משכנעות אך הותירו מקום לספק.
קהילות חיידקים צריכות לעמוד בשלושה קריטריונים כדי להיחשב למיקרוביום אמיתי: יציבות, עקביות ויכולת שחזור ופעילות מטבולית. שיטות הצוות הדגימו כל אחד מההיבטים הללו עבור חיידקים המצויים בדרכי השתן. המחקר שלהם גם הראה שחיידקים החיים בדרכי השתן לא היו שם רק בגלל מחלות, שכן הם מצאו אותם בדרכי השתן של אנשים ללא עדות למחלה אורולוגית.
מחקרים אחרים הראו ששני מינים Dr. מילר ואגולו זיהו, E. coli ו לקטובצילוס קריספטוסהיו קשורים לנוכחות והיעדר של אבנים בכליות, בהתאמה. החוקרים שאלו אם הפעילות המטבולית של הקהילה המיקרוביאלית שהתגלתה לאחרונה משחקת תפקיד ביצירת אבנים בכליות.
כדי לראות אם המיקרוביום של הכליות יכול להשפיע על היווצרות אבנים, החוקרים גידלו חיידקים באמצעות תא מיוחד המחקה את תנועת השתן בכליות שלנו. לאחר מכן הם הוסיפו את "מרכיבי הגלם" של אבנים בכליות, אוקסלט וסידן, כדי לראות מה קרה.
סכמה מבני קריסטל גדולים דמויי אבן שנוצרו בחדרי גידול E. coli. ניתוחים כימיים וקרני רנטגן גילו שלא ניתן להבחין בין מבנים אלה לבין אבנים בכליות אנושיות. לא נוצרו אבנים בחדרים הגדלים לקטובצילוס בדרך זו. גידול שני החיידקים יחד הביא למבני גביש קטנים מאוד שהיו שונים מבחינה מבנית וכימית מאבנים בכליות, מה שמעיד על כך לקטובצילוס איכשהו חוסמים אי קולי היכולת ליצור אבנים בכליות.
במודלים פרה-קליניים, הצוות גם ראה ששימוש יתר באנטיביוטיקה הרחיק את האיזון של המיקרוביום של הכליות מהבריאים לקטובצילוס לכיוון יצירת האבן E. coli. הם מאמינים שהממצאים שלהם, ביחד, עשויים להסביר מדוע אנשים בקורסי אנטיביוטיקה ארוכי טווח נוטים יותר לפתח אבנים בכליות.
ד"ר אגולו אומר שממצאי הצוות שלו מצביעים על כך שחיידקים שונים מייצרים מולקולות פרו ואנטי-כליות, שבהן הוא רוצה להשתמש בטכניקות טיפוליות ואבחון חדשות. הוא כבר עובד כדי להבין אילו מטבוליטים חיידקיים משפיעים על יצירת אבנים, וכיצד.
"אם המיקרוביום של הכליות יכול להשפיע על אבנים בכליות, סביר להניח שהוא יכול להשפיע גם על מחלות כליה אחרות", מוסיף ד"ר מילר. "אנחנו כבר בוחנים חתימות מיקרוביאליות עבור מחלות כליה אחרות ואף הגשנו מענק לחקור כיצד וריאנטים גנטיים מסוימים משפיעים על המיקרוביום הכלייתי ועל הסיכון למחלות כליה באתניות שונות."