Search
קרינה במינון נמוך מראה הבטחה כטיפול בפגיעה מוחית ושבץ מוחי

מחקר קושר יכולת נפשית נמוכה של בני נוער לשבץ מוקדם

רמה נמוכה יותר של יכולת נפשית במהלך שנות העשרה עשויה להיות קשורה לשלשת הסיכון ללקות בשבץ מוחי לפני גיל 50, כך עולה ממחקר שפורסם באינטרנט ב- כתב עת לאפידמיולוגיה ובריאות קהילתית.

הקשרים שנצפו נכונים גם לאחר שהתייחסו לסוכרת הנוכחית והגבלת גיל אירוע מוחי ראשון עד 40, מה שגרם לחוקרים להציע כי נדרשות כעת הערכות מקיפות יותר מעבר לגורמי הסיכון המסורתיים לשבץ כדי למנוע נכות ומוות.

עדויות אחרונות מצביעות על עלייה במקרי שבץ בקרב בני מתחת לגיל 50. וכמחצית מכל שורדי השבץ יכולים לצפות לחיות עם ליקויים פיזיים ופסיכולוגיים לטווח ארוך, אומרים החוקרים.

רמות נמוכות יותר של יכולת נפשית בילדות ובגיל ההתבגרות – לכלול כוחות של ריכוז, פתרון בעיות ולמידה – נקשרו לסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם ומחלות מטבוליות בעתיד. אבל הממצאים אינם עקביים, מציינים החוקרים.

כדי לחזק את בסיס הראיות, הם רצו לברר אם יכולת נפשית בגיל ההתבגרות עשויה להיות קשורה לסיכון מוגבר לשבץ מוחי מוקדם במדגם מייצג ארצי של 1.7 מיליון צעירים ישראלים.

לפני תחילת השירות הצבאי, ישראלים בני 16-20 עוברים הערכה מקיפה כדי להעריך את התאמתם, ומחקר זה כולל את כל אלה שהוערכו בין השנים 1987 ל-2012.

כמו גם משקל, לחץ דם, סוכרת נוכחית, גורמים נוספים שהוערכו כללו הישגים לימודיים, רקע סוציו-אקונומי ויכולת נפשית.

זה האחרון כולל מבחנים למדידת היכולת להבין ולבצע הוראות מילוליות; הפשטה מילולית וסיווג (קיבוץ מילים); יכולת מתמטית, ריכוז וחשיבה מושגית; חשיבה מופשטת לא מילולית ופתרון בעיות חזותיות-מרחביות.

תוצאות משתתפי המחקר נקשרו לאחר מכן למאגר השבץ הלאומי הישראלי, שדיווח חובה לגביו החל רק בשנת 2014, עד סוף 2018, השבץ הראשון שנרשם, או מוות, המוקדם מביניהם.

הניתוח הסופי מבוסס על 1,741,345 אנשים, 738,720 (42%) מהם היו נשים. מתוך הכלל, 12% (312,769) קיבלו ציון כבעלי יכולת שכלית גבוהה, 70% (1,220,514) כבעלי רמה בינונית ו-18% (208.062) כבעלי רמה נמוכה.

בהשוואה לאלה שהציונים שלהם הצביעו על רמה גבוהה של יכולת שכלית, אלו שבקצה השני של הסקאלה היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מעודף משקל או השמנת יתר (17% לעומת 12%), פחות סבירות שסיימו לימודים תיכוניים (82% לעומת 99 %), ובסבירות גבוהה יותר שחיו בשכונה מקופחת חברתית וכלכלית (35% לעומת 19%) – כל גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם.

בין השנים 2014 ל-2018 נרשמו 908 מקרים של שבץ מוחי, מתוכם 767 נגרמו מקריש דם (איסכמי) ו-141 מקרי דימום במוח (דימום תוך מוחי).

הגיל הממוצע של שבץ מוחי ראשון היה 39.5 (גיל מקסימום 50). ו-45 אנשים מתו כתוצאה מכך (5% מכלל מקרי השבץ), כמעט שני שלישים מהם (62%) עשו זאת תוך 30 יום מהאירוע.

בקרב אלו עם ציון נמוך עד בינוני ביכולת המנטלית, השכיחות של שני סוגי השבץ הייתה גבוהה יותר, במיוחד זו של שבץ איסכמי.

לאחר שהתייחסו לגורמים בעלי פוטנציאל השפעה, לבעלי יכולת שכלית נמוכה היה סיכוי גבוה יותר מ-2.5 ללקות בשבץ מוחי לפני גיל 50 מאשר לבעלי רמה גבוהה, בעוד שבעלי רמה בינונית היו בסיכון גבוה ב-78%.

מתוך 767 מקרים של שבץ איסכמי, 311 (41%) התרחשו לפני גיל 40. לאחר הסבר על גורמים בעלי פוטנציאל השפעה סיכון זה היה כמעט כפול (96% גבוה יותר) בקרב אלו עם רמה בינונית של יכולת שכלית ויותר מפי 3 גבוה יותר בקרב אלו עם רמה נמוכה בשנות העשרה שלהם.

הסיכון המוגבר עלה במקביל לציון היכולת השכלית, כך שעל כל ירידה של יחידה אחת בציון (סולם של 1 עד 9), הסיכון עלה ב-33%. עם זאת, כאשר הניתוח התבסס על קטגוריות של יכולת נפשית בלבד, לא הופיעו קשרים כאלה לשבץ הכרוך בדימום במוח.

אסוציאציות אלו התקיימו גם לאחר ניתוחים מעמיקים נוספים, כולל התחשבות בסוכרת הנוכחית והגבלת גיל השבץ הראשון עד גיל 40.

זהו מחקר תצפיתי, ולכן אינו יכול לקבוע סיבה ותוצאה. החוקרים גם מכירים במגבלות שונות לממצאיהם, כולל היעדר מידע על אורח חיים, כגון עישון, פעילות גופנית ותזונה; השכלה גבוהה; וכמה גורמים חברתיים בעלי פוטנציאל חשוב לבריאות.

אבל הם כותבים: "ללא התערבות של גורמי סיכון בבגרות המוקדמת, הסיכון לשבץ מצטבר." והם מסכמים: "תפקוד קוגניטיבי עשוי לשמש כאמצעי לריבוד של אנשים בסיכון גבוה יותר לשבץ ולהתערבות באמצעות מתווכים אפשריים כגון אנאלפביתיות בריאותית, חינוך והתנהגויות הקשורות לבריאות. מתן תמיכה חברתית ובריאותית מוקדמת לאנשים עם נמוך יותר תפקוד קוגניטיבי עשוי להיות חיוני להפחתת הסיכון המוגבר שלהם."

דילוג לתוכן