מחקר חדש שהוצג בקונגרס האירופי למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות השנה (ECCMID 2024) בברצלונה, ספרד (27-30 באפריל) מצא כי חיידקים הגורמים לדלקת ריאות נפוצים בשנות ה-60 ומעלה וכי מגע עם ילדים בגיל הגן וצעירים נראה שילדים בגיל בית הספר הם הגורם החשוב ביותר בהעברה הלאה של Streptococcus pneumoniae (פנאומוקוק) עד מעל גיל 60.
פנאומוקוק הוא הפתוגן החיידקי העיקרי המעורב בדלקת אוזניים וסינוסים, אך הוא גם גורם מרכזי למחלות קשות יותר כמו דלקת ריאות, אלח דם ודלקת קרום המוח. דלקות פנאומוקוק פוגעות בעיקר בילדים מתחת לגיל שנתיים ובקשישים, וגובות כמעט שני מיליון חיים ברחבי העולם מדי שנה.
ה-CDC בארה"ב מעריך כי פנאומוקוק גורם ליותר ממחצית מכלל המקרים של דלקת קרום המוח חיידקית בארה"ב, כאשר כ-2,000 מקרים של דלקת קרום המוח פנאומוקוקית מתרחשים מדי שנה. למעלה מ-150,000 אשפוזים כתוצאה מדלקת ריאות ריאות מתרחשים מדי שנה בארה"ב, ופנאומוקוק הוא גם הגורם החיידקי השכיח ביותר לדלקת ריאות בילדות, במיוחד בילדים מתחת לגיל 5 שנים. אצל מבוגרים, פנאומוקוקים מהווים 10% עד 30% מדלקת הריאות הנרכשת בקהילה של מבוגרים.
מאז שחיסוני פנאומוקוק מצומדים (PCV) נכללו בתוכנית חיסוני הילדות של אמריקה בשנת 2000, פחתה מחלה פולשנית הנגרמת על ידי זנים מסוג חיסון בילדים ביותר מ-90%, השפעה שלא נראתה בקרב מבוגרים. זה מצביע על כך שפניאומוקוקים עשויים להיות מועברים על ידי קבוצות גיל שאינן ילדים.
Pneumococci מאכלסים בדרך כלל את דרכי הנשימה של אנשים בריאים ומועברים באמצעות טיפות נשימה. שיעורי ההובלה האסימפטומטית משתנים – ה-CDC מעריך כי בקרב ילדים בגיל בית ספר, 20% עד 60% עשויים להתיישב, בעוד שרק 5% עד 10% מהמבוגרים ללא ילדים מתנחלים.
נותרו שאלות חשובות לגבי מקורות ההעברה של פנאומוקוק למבוגרים בקהילה. מידע זה חיוני להבנת ההשפעות העקיפות הפוטנציאליות של שימוש ב-PCV אצל ילדים ומבוגרים.
אם מתרחשת העברה פנאומוקוקלית משמעותית בין מבוגרים, אז לחיסון של מבוגרים יותר עשוי להיות יתרון נוסף של הפחתת העברה ומחלות שעלולות להיות חמורות."
ד"ר אן ווילי, מחברת ראשית מבית הספר לבריאות הציבור של ייל, ניו הייבן, ארה"ב
כדי לגלות עוד על החשיבות של העברה בתוך משק הבית בין מבוגרים בני 60 ומעלה, והסיכונים הכרוכים ברכישת פנאומוקוק בקהילה, חוקרים ערכו מחקר אורך בניו הייבן, קונטיקט של זוגות משק בית (למשל זוגות נשואים) בני 60 ומבוגרים יותר ללא פרטים צעירים יותר המתגוררים במשק הבית.
במהלך סתיו/חורף 2020/2021 ו-2021/2022, נרשמו בסך הכל 183 מבוגרים (גיל ממוצע 70 שנים; 51% נשים; 85% לבנים) המתגוררים ב-93 משקי בית.
החוקרים אספו דגימות רוק ונתונים משאלונים על התנהגויות חברתיות ובריאות מהמשתתפים כל שבועיים במשך שישה ביקורים (במשך תקופה של 10 שבועות).
PCR כמותי (qPCR) שימש לבדיקת דגימות רוק עבור נוכחות של DNA פנאומוקוק וגיוון של זני פנאומוקוק. בדרך כלל, בדיקת פנאומוקוק במבוגרים מוערכת באמצעות משטחי אף-לוע – שנלקחו מהנחיר הרחוק מאחור. עבודה קודמת של אותו מחבר קבעה שזה לא מספיק כדי ללכוד נשא אצל מבוגרים ולכן דגימת רוק יעילה יותר באיתור פנאומוקוק במבוגרים.
הניתוחים מצאו שבסך הכל, 52/1,088 (4.8%) דגימות נמצאו חיוביות ל-pneumococcus, כאשר 28/183 (15%) אנשים התיישבו בביקור דגימה אחד לפחות.
מספר אנשים נבדקו חיוביים ל-pneumococcus במספר נקודות זמן, כולל שני משתתפים אשר התיישבו לאורך תקופת הדגימה של 10 שבועות. שני מבוגרים נוספים נבדקו חיוביים בחמש מתוך שש נקודות הזמן – אחד מהם דיווח על מגע יומיומי עם ילדים בגילאי 2-59 חודשים ו-5-9 שנים.
ב-5/93 (5.4%) משקי בית, שני החברים היו נשאים, אם כי לא בהכרח באותה נקודת זמן.
שכיחות נקודות נשיאה של פנאומוקוק (בכל זמן שנדגמה) הייתה גבוהה משמעותית (פי שישה) בקרב מבוגרים שהיו במגע עם ילדים מדי יום/כל כמה ימים (10%) בהשוואה לאלו שלא היה להם מגע עם ילדים (1.6%).
עבור אותם משתתפים שדיווחו על מגע אחרון (בתוך שבועיים מאיסוף המדגם): שכיחות הנקודות הייתה הגבוהה ביותר באלה שהיו במגע עם ילדים צעירים יותר, כאשר אלו שדיווחו על מגע אחרון עם בני פחות מ-5 ו-5-9 שנים שכיחות נקודות של 14.8% ו-14.1%, בהתאמה; בהשוואה לאלו שדיווחו על מגע עם ילדים בני 10 שנים ומעלה שכיחות נקודתית של 8.3%. בהסתכלות מפורטת על הילדים הצעירים ביותר, השכיחות הנקודתית הייתה: עבור ילדים עד גיל שנה (14%), 1-2 שנים (11%) ו-2-5 שנים (17%).
בעוד שהמספרים היו קטנים, אלה שהיו במגע עם ילדים מדי יום או כל כמה ימים היו בעלי השכיחות הגבוהה ביותר (15.7% ו-14.0%, בהתאמה). אלו שהיו להם מגע פעם או פעמיים בחודש או ללא מגע היו בעלי שכיחות נמוכה יותר (4.5% ו-1.8% בהתאמה).
מגע אחרון (בתוך שבועיים מהמדגם) עם ילדים מתחת לגיל 10 היה קשור לעלייה משמעותית (פי 3) בשיעור הרכישה בהשוואה ללא מגע. באופן דומה, לאלה מעל גיל 60 עם מגע עם ילדים מדי יום או כל כמה ימים היה סיכון גבוה פי 6 לרכישה בהשוואה לאלו ללא מגע עם ילדים.
"המחקר שלנו לא מצא עדות ברורה להעברה ממבוגר למבוגר למרות שהיו משקי בית שבהם אדם היה חיובי לפנאומוקוק במספר רגעי דגימה, ומקרים שבהם שני המבוגרים במשק הבית נשאו פנאומוקוק בערך באותו זמן", אומר ד"ר. ווילי.
"במקום זאת, מצאנו שההעברה הייתה הגבוהה ביותר בקרב מבוגרים שהיו במגע תכוף עם ילדים צעירים. זה מצביע על כך שהתועלת העיקרית של חיסון פנאומוקוק למבוגרים היא הגנה ישירה על מבוגרים שנחשפים לילדים שעדיין עשויים לשאת ולהעביר חיסון כלשהו- סוג זני פנאומוקוק למרות תוכניות חיסון לאומיות מוצלחות לילדות."
המחברים מציינים שתקופת המחקר עלתה בקנה אחד עם מגיפת ה-COVID-19, כך שהם יכלו לחקור גורמי סיכון להובלת פנאומוקוק כאשר אמצעים מחמירים להפחתת העברה היו במקום והוקלו עם הזמן. מעניין לציין ששיעורי ההובלה נשארו עקביים בשתי עונות המחקר, למרות החזרה לפעילות קהילתית בעונה השנייה וזרימה מוגברת של וירוסים בדרכי הנשימה בקהילה המקומית.
הכותבים מציינים שהממצאים מבוססים על מחקר קטן מבוסס קהילה (עם מעט נשאים שזוהו יחסית) באזור אחד של ארה"ב, הכולל בעיקר אנשים לבנים עם השכלה גבוהה, מה שעשוי להגביל את יכולת ההכללה של הממצאים לאנשים מגזעים או אתניים אחרים. קבוצות ומדינות. הם גם מציינים שבעוד שהרוק רגיש יותר בדרך כלל לאיתור נשאות פנאומוקוק אצל מבוגרים, עדיין יתכן שהשכיחות הכוללת של נשאות הוערכה פחות מאחר שלא דגמו אתרים אחרים בדרכי הנשימה העליונות.
