מחקר קושר בין מזהמים סביבתיים לסיכון מוגבר להפרעה על הספקטרום האוטיסטי

מחקר: מזהמים סביבתיים כגורמי סיכון להפרעות בספקטרום האוטיסטי: סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עוקבה. קרדיט תמונה: Alena Lom/Shutterstock.com‏

במאמר סקירה שפורסם לאחרונה ב BMC בריאות הציבורחוקרים דנו בקשר בין מזהמים סביבתיים לשכיחות של הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD).

הם הגיעו למסקנה שמזהמים ספציפיים, כולל חנקן דו-חמצני, נחושת ופתלטים מסוימים, קשורים באופן משמעותי ל-ASD, והדגישו את הצורך לזהות גורמים המגבירים את הסיכון לפיתוח אסטרטגיות מניעה יעילות.

רֶקַע

ASD, שהוא מצב נוירו-התפתחותי המשפיע על התנהגות, תקשורת ואינטראקציה חברתית, הפך נפוץ יותר ברחבי העולם.

סקירה שיטתית מעריכה כי בעולם, 1 מתוך 100 ילדים מושפעים, והמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מדווחים כי 1 מכל 36 ילדים בארה"ב יקבל אבחנה של ASD.

מזהמים סביבתיים יכולים לשבש את חילוף החומרים התאי, לגרום ללחץ חמצוני ולעורר דלקת מוחית, כל אלו עשויים לתרום ל-ASD. מזהמים עלולים לגרום גם לנזק גנטי ולשינויים אפיגנטיים המשפיעים על התפתחות המוח.

העיתוי של החשיפה למזהמים אלה הוא קריטי, שכן חשיפה מוקדמת במהלך תקופות טרום לידתי ואחרות לידה יכולה להשפיע באופן משמעותי על התפתחות נוירוטית.

עם זאת, לביקורות על קישורים אלה יש מגבלות, לעתים קרובות מתמקדות במזהמי אוויר ומשתמשים בקריטריוני חיפוש מוגבלים, שעלולים להתעלם מראיות חשובות. מחקר נוסף על קשרים אלה יכול להוביל להבנה טובה יותר של האופן שבו מזהמים משפיעים על סיכון ASD.

לגבי המחקר

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו בחנה את הקשר בין ASD לבין מזהמים סביבתיים שונים. לאחר סינון של 5,780 מחקרים בודדים, החוקרים כללו 27 מאמרים בסקירה השיטתית והשתמשו ב-22 במטה-אנליזה שלהם.

המחקרים הכלולים כללו כמעט 1.3 מיליון אנשים, בעיקר ילדים, עם מספר קטן יותר של מתבגרים. המחקרים חקרו ביחד את ההשפעה של 129 מזהמים שונים, כולל מזהמי אוויר וחומרים רעילים.

מזהמים בודדים נחשבים לגורמי סיכון

מספר מזהמים נחקרו לעתים קרובות, כולל חנקן דו-חמצני, חלקיקים (PM 2.5 ו-PM 10), אוזון, ופתלטים שונים וביפנילים פולי-כלוריים (PCB). המחקרים הראו קשר משמעותי בין מזהמים מסוימים לבין סיכון מוגבר ל-ASD.

מזהמים כגון מונובוטיל פתלט, חנקן דו חמצני, מונו-3-קרבוקסיפרופיל פתלט, נחושת ו-PCB אחד היו קשורים במיוחד ל-ASD. לדוגמה, חשיפה לחנקן דו חמצני הייתה קשורה לעלייה של 20% בסיכון ל-ASD, אם כי לממצא זה הייתה הטרוגניות גבוהה בין מחקרים.

לעומת זאת, חשיפה לנחושת הראתה קשר קטן יותר אך משמעותי עם ASD, עם שונות נמוכה בין המחקרים.

קטגוריות של מזהמים

המטה-אנליזה גם גילתה קשר מובהק בין ASD למספר מזהמים כשהם מקובצים לפי קטגוריות. פחמן חד חמצני, מתכות כמו ברזל ומוליבדן ותחמוצות חנקן היו קשורים באופן חיובי ל-ASD.

לעומת זאת, קרבמטים וזרחנים אורגניים, סוג של חומרי הדברה, היו קשורים לרעה עם ASD, מה שמצביע על כך שחשיפה גבוהה יותר לתרכובות אלו קשורה לסבירות נמוכה יותר ל-ASD, אם כי לממצאים אלו הייתה שונות גבוהה.

בדיקות רגישות וחוסן

ניתוחי רגישות, שבדקו את החוסן של התוצאות, אישרו את הקשר המשמעותי בין דו תחמוצת החנקן, נחושת ופתלטים מסוימים עם ASD.

תוצאות אלו היו עקביות גם כאשר שוקלים שיטות שונות לאבחון או סקר ל-ASD. עם זאת, לא ניתן היה לכלול PCB אחד בניתוחים אלה עקב היעדר מספיק מחקרים.

מסקנות

סקירה שיטתית זו, כולל מטה-אנליזה, חקרה כיצד מזהמים סביבתיים ו-ASD קשורים בקרב מתבגרים וילדים. הממצאים הראו כי חשיפה למזהמים מסוימים, כגון נחושת, חנקן דו-חמצני, פתלטים ספציפיים ו-PCB, מגבירה את הסיכון ל-ASD.

ניתוחים נוספים קשרו גם חשיפה למתכות, תחמוצות חנקן ופחמן חד חמצני עם סיכון גבוה יותר להתפתחות ASD.

תוצאות המחקר עולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים על מזהמים כמו PCB ופחמן חד חמצני, אך הראו כמה הבדלים בנוגע לחנקן דו חמצני ופתלטים מסוימים, ככל הנראה בשל שינויים בעיצובי המחקר ובזמני החשיפה למזהמים.

בעוד שממצאים אלה מצביעים על כך שמזהמים סביבתיים עשויים להיות קשורים לסיכון מוגבר ל-ASD, הוודאות של העדויות דורגה כנמוכה עד נמוכה מאוד. הדבר נבע בעיקר מחוסר עקביות בין מחקרים, כגון הבדלים באופן המדידה של המזהמים והעיצובים המשתנים של המחקרים.

החוקרים ציינו גם סיכון פוטנציאלי להטיית פרסום, כאשר מחקרים המראים תוצאות משמעותיות עשויים להיות בעלי סיכוי גבוה יותר להתפרסם מאשר אלה ללא ממצאים משמעותיים.

לסיכום, מחקר זה מדגיש קשר פוטנציאלי בין חשיפה למזהמים סביבתיים מסוימים לבין סיכון להתפתחות ASD, במיוחד מזהמים כמו חנקן דו חמצני, נחושת ופתלטים ו-PCB מסוימים. נקודות החוזק של המחקר כוללות אסטרטגיית חיפוש מקיפה והתמקדות במחקרים באיכות גבוהה, אך צוינו מגבלות כגון שונות בזמני חשיפה ושיטות זיהוי.

החוקרים מדגישים את הצורך בשיטות סטנדרטיות במחקרים עתידיים כדי לשפר את ההבנה כיצד תורמים מזהמים סביבתיים ל-ASD ולפתח אסטרטגיות מניעה יעילות. דרוש מחקר נוסף עם עיצובים ומדידות מחקר עקביים יותר כדי לחזק את המסקנות הללו ולשפר את וודאות הראיות.