פורסם מאמר מחקר חדש Oncotargetכרך 16, ב- 21 במרץ 2025, תחת הכותרת "NSD2-Epigenomic תכנות מחדש ותחזוקה של פנוטיפ תאי פלזמה ב- T (4; 14) מיאלומה."
החוקרים אנדראה גונל, סקוט ט. קימבר, ריצ'רד הולסטון ומרטין קייזר מהמכון לחקר הסרטן, לונדון, למדו כיצד גן בשם NSD2 משפיע על התנהגותם של תאי מיאלומה מרובים (MM). הממצאים שלהם מגלים כי NSD2 ממלאת תפקיד מפתח בסיוע לתאי סרטן לשמור על זהותם כתאי דם לבנים בפלזמה, אשר בדרך כלל מסייעים למערכת החיסון להילחם בזיהומים. תגלית זו יכולה לעצב אסטרטגיות טיפול עתידיות לחולים עם צורה גבוהה של MM המכונה T (4; 14) מיאלומה.
מיאלומה נפוצה היא סוג של סרטן דם שמתחיל בתאי פלזמה שנמצאים במח העצם. לכ- 20% מהמטופלים יש שינוי גנטי בשם T (4; 14), מה שהופך את הגן NSD2 לפעיל ביותר. צוות המחקר השווה בין שני סוגים של תאי מיאלומה: אחד עם פעילות NSD2 גבוהה ואחד בו נכבה NSD2. הם גילו שכאשר NSD2 פעיל, זה משנה את אופן הקופלת ה- DNA וכיצד מדליקים או כבו גנים, במיוחד גנים המסייעים לתאים להתנהג כמו תאי פלזמה. כאשר נכבה NSD2, סמנים חשובים כמו CD38 הופחתו, וגנים אחרים שותקים בדרך כלל בתאי פלזמה הופעלו.
המחקר הצביע על כך ש- NSD2 אינו משפיע ישירות על הגנים העיקריים האחראים ליצירת תאי פלזמה. במקום זאת, זה משפיע על גנים רבים אחרים המסייעים לשמור על זהותו של תאי הסרטן, התורם לצמיחת סרטן והישרדות.
החוקרים צפו גם בשינויים גופניים בתאי הסרטן. תאים עם NSD2 פעילים נראו והתנהגו יותר כמו תאי פלזמה טיפוסיים, ואילו תאים ללא NSD2 נראו לא בוגרים יותר ואיבדו סמני שטח חשובים. שינויים אלה נקשרו להבדלים באופן בו התארגנות ה- DNA בתוך התאים.
ממצאים אלה חשובים במיוחד מכיוון שמתפתחים תרופות חדשות לחסימת NSD2. המחקר מציע כי כיבוי NSD2 יכול לשנות את אופן ההגבה של תאי MM לטיפולים קיימים. לדוגמה, אם NSD2 חסום ורמות CD38 יורדות, השינוי עשוי להשפיע על טיפולים שמכוונים ל- CD38. עם זאת, עלייתם של גנים אחרים הקשורים לחיסון עשויה להפוך את האימונותרפיות מסוימות ליעילות יותר.
"זיהוי ההשלכות הביולוגיות של ביטוי יתר של NSD2 ב- MM אינו רק רלוונטי ליידע התערבויות טיפוליות חדשות באמצעות מיקוד עקיף של גורמים במורד הזרם, אלא גם לצפות השלכות אפשריות של מיקוד ישירות של NSD2."
לסיכום, מחקר זה מראה כיצד NSD2 מסייע לתאי מיאלומה לשמור על זהותם הסרטנית על ידי ארגון מחדש של ה- DNA והשפעה על פעילות הגנים. הבנת תפקיד זה עשויה לעזור לחוקרים לתכנן גישות טיפול טובות יותר ואולי להתגבר על ההתנגדות לטיפולים עדכניים ב- T (4; 14) מיאלומה.
