במחקר שפורסם לאחרונה ב JAMA פסיכיאטריהחוקרים חקרו את הקשר בין דלקת אימהית טרום לידתית (PNMI) ותסמיני דיכאון אצל צאצאיהם המתבגרים.
רקע כללי
ל-PNMI תפקיד מכריע בהתפתחות מחלות נוירופסיכיאטריות בילדים. מצוקות במהלך ההריון, כגון זיהום ולחץ נפשי, עלולות להשפיע על התפתחות נוירו-עצבית של העובר ולגרום לקשיים מיילדותיים. PNMI קשור להפרעות דיכאון בבגרות ובתסמינים בילדות. עם זאת, הקשר בין PNMI לדיכאון של מתבגרים אינו ברור.
לגבי המחקר
במחקר התצפיתי הנוכחי, חוקרים חקרו אם רמות סמן ביולוגי של PNMI קשורות לתסמיני דיכאון בילדים המתבגרים שלהם. הם גם בחנו את ההשפעה של משך ההריון, מין הצאצאים והפרעות דיכאון בילדות על האסוציאציות.
המחקר כלל את קבוצת המחקרים על בריאות והתפתחות הילד (CHDS), שגייסה מקבלי טיפול מיילדותי אימהי הרשומים במערכת תוכנית הבריאות של קרן קייזר (KFHP) במחוז אלאמדה של קליפורניה (19,044 לידות חי) מיוני 1959 עד ספטמבר 1966. הצוות נתוני הריון, סרום אימהי ונתוני סימפטומים דיכאוניים של הצאצאים בילדות (n=3,737, גיל תשע עד 11 שנים) ובגיל ההתבגרות (n=2,020, 15 עד 17 שנים).
הצוות כלל 674 זוגות אם-צאצאים עם סמנים ביולוגיים של PNMI אימהיים נגישים במהלך שליש ההריון הראשון והשני ונתוני דיכאון בגיל ההתבגרות במעקב. הם ניתחו נתונים ממרץ 2020 עד יוני 2023. מדדי המחקר העיקריים היו תסמינים פסיכיאטריים שדווחו על עצמם אצל צאצאים מתבגרים במעקב.
חשיפות המחקר היו הרמות של ארבעה סמנים ביולוגיים של דלקת אימהית כגון אנטגוניסט קולטן אינטרלוקין-1 (IL-1RA), IL-6, IL-8 ו-tumor necrosis factor receptor-II (TNFR2) בשליש ההריון הראשוני ואחריו, נמדד באמצעות מבחני אימונוסורבנט מקושרים לאנזימים (ELISA). במעקב, אמהות השלימו ראיונות ומילאו שאלונים, והצאצאים השלימו ראיונות בגיל ההתבגרות. הצוות בחן פריטים המייצגים הפנמה (כגון דיכאון וחרדה) וסימפטומים מחצינים (כגון בעיות התנהגות) כמשתנים מתמשכים.
הצוות ביצע ניתוחי תיווך כדי לחקור אם תסמיני דיכאון בילדות תיווכו את האסוציאציות. יתר על כן, הם העריכו את ההשפעות של מגדר הצאצאים ותזמון PNMI על האסוציאציות. החוקרים אספו נתונים דמוגרפיים מדיווחי האם בלידה. הם השתמשו בהישגים של האם כמשתנה פרוקסי למצב סוציו-אקונומי ומצוקה לאחר לידה ובחנו את גיל האם בלידה וגזע כמשתנים פוטנציאליים. הם לא כללו אנשים אסייתים לצורך ניתוחי רגישות.
תוצאות
מבין 674 דיאדות אם-צאצאים, הגיל הממוצע של האם היה 28 שנים, ו-325 נקבות ו-350 צאצאים זכרים. גזע האם, הישגי השכלה ומין צאצאים הראו קשרים מובהקים עם תסמיני דיכאון בילדות או מתבגר וסמן ביולוגי אחד או יותר של PNMI והיו משתנים. דאגות אימהיות בילדות ותסמינים פסיכיאטריים אימהיים בגיל ההתבגרות הראו קשרים מובהקים סטטיסטית עם תסמיני דיכאון בילדות או מתבגר אך לא סמנים ביולוגיים של PNMI.
נתונים מלאים היו זמינים עבור 327 ו-330 זוגות אם-צאצאים בשליש הראשון והשני, בהתאמה. בזוגות עם נתוני סמן ביולוגי של PNMI אימהי, הצוות בחן הבדלים בין אלו עם נתוני תוצאות דיכאוניות של צאצאים (n=674) לבין אלו ללא (n=63). לאמהות שנשארו במדגם היו פחות הריונות, רמות גבוהות יותר של IL-8 בשליש הראשוני ואחוז קטן יותר של אנשים אסייתים ושחורים.
רמות גבוהות יותר של IL-6 של האם בשליש ההריון השני הראו קשרים משמעותיים עם תסמינים פסיכיאטריים מוגברים אצל צאצאיהם בגיל ההתבגרות. סימפטומים מסוג החצנה בילדות הסדירו באופן משמעותי את הקשר בין רמות IL-6 בטרימסטר הראשון ודיכאון בקרב צאצאיהם המתבגרים הגברים, ותסמינים מסוג הפנמה בילדות תיווכו קשרים בין ביטוי IL-1RA בשליש השני ודיכאון בגיל ההתבגרות בקרב צאצאיהם.
במחקר הקוהורט, רמות מוגברות של IL-6 בשליש השני היו קשורות לתסמינים פסיכיאטריים מוגברים אצל צאצאים מתבגרים. יתרה מכך, סימפטומים של החצנה והפנמה של ילדים נמצאו מתווכים מסלולים ספציפיים למין מ-PNMI לתסמיני גיל ההתבגרות של צאצאים. אמהות דיווחו בעצמן על חששות זוגיים, תעסוקתיים, כלכליים ובריאותיים במעקבים בילדות ותסמיני דיכאון במעקבים של מתבגרים. החוקרים ביצעו מודלים של רגרסיה ליניארית לצורך ניתוח.
סיכום
בסך הכל, ממצאי המחקר הראו ש-PNMI קשור לדיכאון של מתבגרים ומושפע ממין עוברי ומזמן החשיפה. מחקר זה מספק תובנה לגבי מסלולי ההתפתחות המגבירים את הסיכון לתסמיני דיכאון אצל ילדים. השילוב של גורמים סביבתיים וגנטיים הוא מכריע בהערכת הסיכון לפסיכופתולוגיה.
מחקר עתידי יוכל לזהות פנוטיפים ביניים להתערבות מוקדמת, למדוד דלקת המתרחשת יחד עם גורמי לחץ מסוגים סביבתיים, לבחון את ההשפעות הצטלבות של משתנים דמוגרפיים, ולהשתמש בהערכות רב-מודאליות של סימפטומטולוגיה פסיכיאטרית של האם והצאצא.
