מחקר מצביע על כך שטיפול בחרדה ודיכאון מפחית באופן משמעותי את הביקורים במיון ואשפוזים חוזרים בקרב חולי מחלות לב

מחלת לב איסכמית (IHD) היא הגורם העיקרי למחלות ומוות במדינות מפותחות. בעוד שטכנולוגיה מתקדמת הגבירה את סיכויי ההישרדות והשיקום, לא הרבה ידוע על ההשפעה של חרדה או דיכאון על התוצאות בסופו של דבר. השכיחות של אי ספיקת לב (HF) צפויה לעלות בחצי בשנת 2030. המשמעות היא ששמונה מיליון מבוגרים עם HF, כשכמעט 31 מיליארד דולר נדרשים לטיפול בהם.

מחקר חדש בוחן תחום זה על מנת לספק ראיות להמלצות מפתח בטיפול בחולים כאלה.

תוצאות בריאות הנפש ומחלות לב

מספר מחקרים קודמים דיווחו כי חרדה ודיכאון הם גורמי סיכון עצמאיים ל-IHD ו-HF. חרדה מגבירה את השכיחות של IHD ו-HF ב-41% ו-35%, בהתאמה, תוך העלאת התמותה הקשורה ל-IHD ב-41%. מכיוון שמקור חרדה ודיכאון בגורמים נפוצים, יש צורך במחקר נוסף על הקשר שלהם עם מחלות לב וכלי דם ותוצאותיה.

יתר על כן, חרדה ודיכאון מגבירים את הסיכויים לאשפוזים חוזרים ולביקורים במחלקת חירום, מה שמגדיל את עלויות שירותי הבריאות. עם זאת, ישנן ראיות סותרות ליתרונות של טיפול בחרדה או דיכאון ב-IHD או HF, כולל ניסויים אחרונים כמו SADHEART (Sertraline Antidepressant Heart Attack Randomized Trial).

אולם מצבים נפשיים ופיזיים אלו מפחיתים את איכות החיים, פועלים בסינרגיה עם האחרים בשל מסלוליהם המשותפים. לדוגמה, "קיום משותף של דיכאון מביא לתפיסה של חומרת הסימפטומים העולה על מדדים של פגיעה תפקודית בפועל."

לגבי המחקר

מטרת המחקר הנוכחי, שפורסם באינטרנט ב כתב העת של איגוד הלב האמריקאישמטרתה לבחון את השפעת הטיפול בחרדה או דיכאון על הסיכויים לאשפוזים חוזרים בבתי חולים, ביקורים במרפאה או תמותה.

החוקרים השתמשו בקבוצה מבוססת אוכלוסיה ממסד הנתונים של אוהיו Medicaid, בחנו נתונים בדיעבד כדי להעריך את הקשר בין טיפול במצבים אלה לבין תוצאות עתידיות. כל המשתתפים סבלו ממחלת לב איסכמית (IHD) או אי ספיקת לב, יחד עם חרדה או דיכאון.

היו בערך 1,500 משתתפים, יותר מ-80% הם לבנים, עם גיל ממוצע של 50 שנים. מגבלת הגיל העליונה הייתה 64 מאחר שאנשים מבוגרים מזה אינם זכאים ל-Medicaid.

טיפול בחרדה ודיכאון בקבוצה

למעלה מ-92% אובחנו עם חרדה ו-56% עם דיכאון. כמחציתם היו נכים, למספר דומה היה היסטוריה של שימוש בחומרים, וכמעט 60% סבלו ממחלת ריאות.

הם טופלו רפואית בתרופות נוגדות דיכאון, או בפסיכותרפיה, או שניהם. כרבע היו בשני קורסי הטיפול, בעוד ש-30% היו בתרופות נוגדות דיכאון בלבד ו-15% בפסיכותרפיה בלבד.

חרדה אובחנה ב-90% מהמטופלים בשני הטיפולים ודיכאון ב-70%. בקבוצת נוגדי הדיכאון, 93% היו חרדים ו-53% היו מדוכאים. הנתונים המקבילים בקבוצת הפסיכותרפיה היו דומים.

רוב האנשים שקיבלו טיפול בתרופות נוגדות דיכאון, לבד או בשילוב עם פסיכותרפיה, היו על בנזודיאזפינים, תרופות אנטי פסיכוטיות או מייצבי מצב רוח. חלק קטן מהחולים השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות.

כמחצית מהחולים קיבלו חוסמי בטא עבור מצבי הלב שלהם, 36% על מעכבי אנזים הממיר אנגיוטנסין (ACEIs), ו-26% על חוסמי תעלות סידן.

כיצד השפיע הטיפול על התוצאות?

עבור כל התוצאות מלבד תמותה מ-IHD, "אלה שקיבלו צורה כלשהי של טיפול נפשי היו בסבירות נמוכה יותר לחוות את התוצאה מאשר אלה שלא קיבלו טיפול נפשי.."

אלו שקיבלו גם פסיכותרפיה וגם טיפול נוגד דיכאון הראו את התועלת הגדולה ביותר בכל שלוש התוצאות בהשוואה ללא טיפול וגם בהשוואה לכל אחת מהשיטות הטיפוליות לבדן.

לקבוצה שטופלה בשתי השיטות הייתה סבירות נמוכה ב-75% להזדקק לאשפוז נוסף או לביקור במיון. לאחר פיצוי על כל הגורמים המבלבלים הידועים, הסיכון לתמותה מכל סיבה ירד ב-65% בהשוואה לאלו שלא טופלו בשל מחלתם הנפשית.

עם פסיכותרפיה בלבד, הייתה ירידה של 40% בתמותה מכל הסיבות. לא היה הבדל משמעותי בקבוצת תרופות נוגדות דיכאון בלבד. אף אחד מהטיפולים לא הביא להבדל בסיכון לתמותה מ-IHD, אולי בגלל שהמחקר לא הצליח לזהות השפעה זו.

ביקורי ED צומצמו עם כל הטיפולים. קבוצת הטיפול המשולב הראתה ירידה של 74% בהשוואה לקבוצה ללא טיפול. פסיכותרפיה בלבד, או תרופות נוגדות דיכאון בלבד, הייתה קשורה להפחתה בסיכון ב-50%.

גם האשפוזים החוזרים בבית החולים היו נמוכים יותר עם טיפול משולב, ב-75% בערך מתחת לקבוצה ללא טיפול. עם פסיכותרפיה בלבד או תרופות נוגדות דיכאון בלבד, הסיכון היה נמוך בכ-50% ו-60%, בהתאמה.

השלכות עתידיות

"מאמר זה הוא הראשון להראות שטיפול בבריאות הנפש עשוי להיות קשור בסיכון מופחת לתוצאות רלוונטיות."

הממצאים החד משמעיים מצביעים על הצורך בבדיקת חולי לב לאיתור חרדה ודיכאון. אם מצבים אלו מאובחנים, מתן טיפול מתאים משפר באופן ניכר את הסיכון לאשפוז חוזר ולביקורים במיון. יש לייעל אסטרטגיות לאבחון ולטפל בחרדה ודיכאון בקבוצת מטופלים זו כדי לשפר את איכות חייהם.

הפעלה סימפטית מתרחשת עם חרדה ודיכאון, יחד עם מחלות לב. זה גורם לשחרור של ציטוקינים פרו-דלקתיים, המעודדים את התקדמות כל שלושת המצבים. זה עשוי להסביר חלקית מדוע טיפול בבריאות נפשית משפר את השכיחות של אירועים קרדיווסקולריים.

זה מסמן התקדמות ממחקרים קודמים שהתמקדו בעיקר בבטיחות של מתן תרופות כאלה לחולים עם IHD או HF וממלא את הפער המחקרי הזה. טיפול בחרדה ודיכאון בחולי לב לא רק משפר את התוצאות הבריאותיות שלהם, אלא עשוי להפחית משמעותית את עלויות הבריאות שלהם, עם יחס עלות-תועלת חיובי.