במחקר עוקבה שפורסם לאחרונה בכתב העת eBioMedicine, חוקרים חקרו את ההשפעה הפוטנציאלית של חשיפה הריון לזיהום אוויר חלקיקי על רמות ציסטטין C בדם טבורי, סמן לתפקוד הכליות.
הם מצאו שחשיפה מוגברת לפחמן שחור וחלקיקים עדינים במהלך ההריון, במיוחד בשליש השלישי, קשורה לרמות גבוהות יותר של ציסטטין C בדם טבורי, מה שמצביע על השפעות שליליות אפשריות על תפקוד הכליות של יילוד.
לִלמוֹד: תפקוד גלומרולרי של יילוד וזיהום אוויר חלקיקי הריון. קרדיט תמונה: Deemerwha studio/Shutterstock.com
רֶקַע
חוקרים שיערו בעבר שמספר נמוך יותר של נפרונים בלידה מגביר את הסיכון ליתר לחץ דם, ולחשיפה סביבתית מוקדמת יכולה להיות השפעה ארוכת טווח על הבריאות. תפקוד אופטימלי של הכליות הוא קריטי לשמירה על הומאוסטזיס בגוף.
עם זאת, הערכת תפקוד הכליות ביילודים היא מאתגרת. Cystatin C, חלבון המיוצר על ידי תאים בעלי גרעין ומסונן על ידי הכליות, הופיע כסמן רב ערך לסינון גלומרולרי בילודים, מכיוון שהוא אינו מושפע ממסת שריר או דלקת.
זיהום אוויר בסביבה, במיוחד חלקיקים בקוטר
הוכח כי חשיפה אימהית ל-PM2.5 קשורה ליתר לחץ דם ומשקל לידה נמוך יותר בילודים, מה שעלול להשפיע על התפתחות הכליות.
בעוד שמחקרים הראו שזיהום אוויר מגביר את רמות הציסטטין C ומפחית את הסינון הגלומרולרי במבוגרים, קיים חוסר במחקר על השפעותיו על רמות הציסטטין C ביילודים, מה שמדגיש פער בהבנת ההשפעה של זיהום מוקדם בחיים על תפקוד הכליות.
לכן, החוקרים במחקר הנוכחי חקרו האם רמות הציסטטין C משתנות בפלסמת הדם הטבורי של יילודים עקב חשיפה לזיהום אוויר הסביבה, במיוחד BC ו-PM2.5.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, נתונים רפואיים ואורח חיים של 1,484 זוגות בריאים של אם-ילוד עם הריונות יחיד בין 2010 ל-2020 התקבלו מקבוצת הלידה ENVIRONAGE (EnVIRonmental influence ON early AGEing) בבלגיה.
זוגות חסרי דגימות דם טבורי או חסרים נתונים לא נכללו. החשיפה לזיהום אוויר בצורת BC ו-PM2.5 נאמדה באמצעות מודל המשלב נתוני כיסוי קרקע לווייניים ונתוני זיהום מתחנות ניטור.
ערכי חשיפה יומית היו ממוצעים במשך כל ההריון ולאורך השליש. דגימות דם טבורי נאספו תוך 10 דקות מהמסירה, אוחסנו ונותחו.
רמות ציסטטין C נמדדו בדגימות באמצעות בדיקת עכירות חיסונית מוכרת, שבה ציסטטין C נקשר לחלקיקי לטקס מצופים נוגדנים לצורך כימות, ומספק תובנות לגבי תפקוד הכליות בילודים.
ניתוח סטטיסטי כלל שימוש בניתוחי רגרסיה לינארית מרובים, מודלים של פיגור מבוזרים, ניתוחי רגרסיה לוגיסטית וניתוחי רגישות המתואמים למשתנים שונים, כולל גיל, השכלה, הרגלי עישון, צריכת אלכוהול במהלך ההריון ומוצא אתני.
תוצאות ודיון
משקל הלידה הממוצע של יילודים היה 3,417.52 גרם, כאשר 49.6% היו בנות, וגיל ההריון הממוצע היה 39.2 שבועות. רמות ציסטטין C בדם טבורי היו בממוצע 2.16 מ"ג/ליטר. החשיפה הממוצעת ל-BC ו-PM2.5 במהלך ההיריון הייתה 1.18 מיקרוגרם/מ"ר ו-12.65 מיקרוגרם/מ"ר, בהתאמה, שנותרה קבועה יחסית לאורך השליש.
נמצאו קשרים מובהקים בין חשיפה ל-BC במהלך כל ההיריון לבין רמות גבוהות של ציסטטין C בדם טבורי, עם עלייה של 0.5 מיקרוגרם/מ"ר המתאם עם עלייה של 0.04 מ"ג/ליטר (p
השליש הראשון הראה קשרים עם BC אך לא עם PM2.5. ניתוחי רגישות הצביעו על כך שהתאמה למשתנים נוספים לא שינתה משמעותית את הערכות ההשפעה. יש לציין כי השליש השלישי (מעבר לשבוע 27) זוהה כחלון החשיפה המשמעותי ביותר.
חשיפות גבוהות יותר ל-PM2.5 ול-BC במהלך כל ההריון ובמיוחד בטרימסטר השלישי העלו את הסיכון לרמות גבוהות יותר של ציסטטין C בדם טבורי, כאשר עלייה של 0.5 מיקרוגרם/מ"ר ב-BC קשורה לסיכון גבוה ב-37% ולעלייה של 5 מיקרוגרם/ עלייה של m³ ב-PM2.5 קשורה לסיכון גבוה ב-80%.
המחקר מתחזק על ידי המדגם הגדול והמייצג של ילודים ואמהות מאופיינים היטב עם מעקב פרוספקטיבי ומודל זיהום אוויר מרחבי ברזולוציה גבוהה להערכת חשיפה לעובר. עם זאת, אין במחקר שימוש בסמנים נוספים להערכת תפקוד הכליות, כגון קריאטינין.
מַסְקָנָה
לסיכום, המחקר מראה שחשיפה ל-PM2.5 ול-BC במהלך ההריון, במיוחד מעבר לשבוע 27, קשורה באופן משמעותי לרמות גבוהות של ציסטטין C בדם טבורי בילודים. זה מצביע על ההשפעה השלילית של זיהום אוויר חלקיקי על תפקוד הכליות מאז הלידה.
לכן, ניטור חשיפה לחיים מוקדמים לזיהום אוויר חלקיקים עשוי להיות חיוני לשיפור בריאות הכליות בשלב מאוחר יותר בחיים. ממצאים אלה מצדיקים מחקר נוסף ומטרתם להודיע על מדיניות בריאות הציבור לשיפור התוצאות בילודים.
