תופעות לוואי משפיעות על יותר משליש (38%) מהמבוגרים העוברים ניתוח, מגלה מחקר של אשפוזים ב-11 בתי חולים במדינת מסצ'וסטס בארה"ב, שפורסם על ידי ה-BMJ הַיוֹם.
מתוך 1009 האשפוזים שנותחו, כמעט מחציתם סווגו כחמורות (כתוצאה מכך לנזק חמור, מסכן חיים או קטלני) והרוב נחשבו כאפשרי מניעה.
למרות שמחקר זה עשוי שלא לייצג באופן מלא בתי חולים בכללותו, הממצאים מראים כי "אירועי לוואי נותרו נפוצים בשירותי הבריאות העכשוויים, וגורמים לנזק משמעותי למטופל במהלך האשפוז בבית החולים", אומרים החוקרים.
תופעות לוואי – השפעות שליליות של טיפול, כגון תרופה או ניתוח – במהלך אשפוז בבית החולים מהווים גורם עיקרי לנזק למטופל.
מאז מחקר הפרקטיקה הרפואית של הרווארד משנת 1991 חשף את היקף הפציעות הבלתי מכוונות שנגרמו על ידי טיפול רפואי, חלו שינויים טרנספורמטיביים בטיפול הניתוחי, כגון שימוש מוגבר בפרוצדורות זעיר פולשניות, יישום רשימות ביקורת בטיחות כירורגיות ופרוטוקולי התאוששות משופרים לאחר ניתוח.
אבל יש צורך בהערכה מעודכנת של הבטיחות הכירורגית כדי לקבוע נקודת התייחסות מדויקת לשיפור איכות מתמשך.
החוקרים יצאו אפוא להעריך את התדירות, החומרה ויכולת המניעה של תופעות לוואי הקשורות לטיפול פרי ניתוחי (מלפני הניתוח ועד להחלמה מלאה), ולתאר את הסביבה והמקצועות הנוגעים בדבר.
הממצאים שלהם מבוססים על מדגם שנבחר אקראית של 1009 חולים בני 18 ומעלה שאושפזו ב-11 בתי חולים במסצ'וסטס לצורך ניתוח במהלך 2018. בתי החולים נבחרו לייצג שילוב של מתקנים גדולים וקטנים כאחד בשלוש מערכות בריאות שונות והערכות היו משוקלל כדי לקחת בחשבון את ההבדלים באוכלוסיית המדגם.
אחיות מוכשרות בחנו את כל הרישומים וסימנו קבלות עם תופעות לוואי אפשריות, אשר נפסקו לאחר מכן על ידי רופאים. תופעות לוואי סווגו כגדולות אם הן גרמו לנזק חמור הדורש התערבות משמעותית או החלמה ממושכת, היו מעורבים באירוע מסכן חיים או הובילו לתוצאה קטלנית.
החומרה ויכולת המניעה של תופעות לוואי הוערכו גם בהתאם לסוג האירוע, המסגרת והמקצוע המעורבים.
מתוך 1009 האשפוזים שנבדקו (גיל ממוצע 61; 52% נשים), תופעות לוואי זוהו ב-383 (38%), כאשר אירועי לוואי גדולים התרחשו ב-160 (16%).
מתוך 593 תופעות לוואי שזוהו, 353 (60%) היו ניתנים למניעה ו-123 (21%) היו ניתנים למניעה בהחלט או כנראה.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו קשורות לפרוצדורות כירורגיות (49%), ואחריהן תופעות לוואי של תרופות (27%), זיהומים הקשורים לטיפול רפואי (12%), אירועי טיפול בחולים, כגון נפילה או כיב לחץ (11%), ו תגובות עירוי דם (0.5%).
מחצית מהאירועים הללו התרחשו במחלקות לטיפול כללי, ולאחר מכן בחדרי ניתוח (26%), במחלקות לטיפול נמרץ (13%) ובמקומות אחרים בבתי חולים (7%). המקצועות המעורבים לרוב היו רופאים מטפלים (90%), ואחריהם אחיות (59%), תושבים (50%) ומתרגלים ברמה מתקדמת (29%).
אלו הם ממצאים תצפיתיים והמחברים מכירים בכך שהניתוח שלהם הוגבל למסצ'וסטס בשנת 2018, ולכן ייתכן שלא יחול על הגדרות בריאות אחרות, וכי הם הסתמכו על הדיוק של נתוני רשומות רפואיות אלקטרוניות.
בנוסף, ייתכן שאירועים מסוימים הנחשבים ניתנים למניעה בימינו לא נחשבו כך בזמן מתן הטיפול הראשוני.
על ידי קביעת נקודת התייחסות מעודכנת, מחקר זה מראה כי תופעות לוואי "נשארות נפוצות בשירותי הבריאות העכשוויים, וגורמות לנזק משמעותי למטופל במהלך האשפוז בבית החולים", הם כותבים.
"הבעיה היא לא רק דאגה למנתחים בחדרי ניתוח, אלא מערבת מקצועות בריאות ברחבי בית החולים במהלך הטיפול הפרי-ניתוחי", הם מוסיפים, "מה שמצביע על הצורך להעריך מחדש כיצד מבנה שירותי הבריאות תורם לאתגרים המתמשכים הללו".
אחרי כל השנים הללו, מדוע בטיחות המטופלים לא השתפרה, שואלת הלן הסקל, נשיאת אמהות נגד שגיאות רפואיות, במאמר מערכת מקושר?
הסיבות האפשריות כוללות תרבות של חוסר כבוד, צוות אחיות לא הולם ואי ניצול הטכנולוגיה הזמינה שתאפשר זיהוי בזמן אמת ואולי מניעה של אירועים חריגים.
ללא ספק לכולם היה חלק, אומרת האסקל, אבל היא טוענת שנעשתה התקדמות מועטה בשילוב מטופלים ומשפחות בפענוח הסיבות וההשלכות של טעויות בטיפול בהם.
"אם אנחנו באמת מעוניינים לקדם את בטיחות המטופלים, מטופלים ומשפחות צריכים לקבל סמכות לשקול את הדיוק של חשבונות הטיפול שלהם ולהשתתף במציאת פתרונות", היא מסכמת.
