במחקר שפורסם לאחרונה ב גבולות בבריאות הציבורחוקרים חקרו את שכיחות נדודי השינה ואת הקשר שלה עם חרדה ודיכאון בקהילה שהחלימה ממחלת נגיף הקורונה שלא מאושפזת ב-2019 (COVID-19).
רקע כללי
מגיפת תסמונת נשימתית חריפה נגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2) פגעה במיליונים ברחבי העולם מאז סוף 2019, כאשר רוב המקרים נפתרו עד אמצע 2023. תסמינים נפוצים כוללים שיעול, עייפות, חום, קוצר נשימה, בעיות שרירים ושלד, תלונות במערכת העיכול, אנוסמיה, דיסגאוזיה ורטיגו. לאחר זיהום וקשיים פיזיים ופסיכולוגיים ארוכי טווח הם דאגות רציניות לבריאות הציבור.
נדודי שינה היא תלונה נפוצה, במיוחד בקרב חולי COVID-19 מאושפזים. משתנים בסיכון גבוה כוללים את היותה אישה, צעירה ומשכילה יותר, כמו גם עם חרדה, דיכאון או הפרעת דחק פוסט טראומטית. בריאות נפשית ירודה קשורה לשינה לא מספקת, והפרעות כרוניות כגון דום נשימה חסימתי בשינה (OSA) יכולות להשפיע על השליטה הגליקמית, הפרעה נוירוקוגניטיבית ושינויים תפקודיים ריאתיים חריגים.
לגבי המחקר
במחקר החתך הארצי הנוכחי, החוקרים חקרו את שכיחות נדודי השינה בקרב ניצולי COVID-19 ללא תסמינים או תסמינים מתונים שלא נזקקו לאשפוז במהלך תקופת ההחלמה (שישה חודשים) וגילו משתנים רלוונטיים.
בין יוני לספטמבר 2022, הצוות ערך סקר מבוסס אינטרנט בקרב 1,056 אנשים שהחלימו מ-COVID-19 שהחלימו תוך שישה חודשים מזיהום חריף ב-SARS-CoV-2 ולא נזקקו לאשפוז. הם השתמשו בסולם חרדת דיכאון ומתח-14 (DASS-14) ובמדד חומרת אינסומניה (ISI). הם השיגו נתונים על נתונים דמוגרפיים כמו גיל, מצב משפחתי, מין, השכלה, מקצוע, מצב תעסוקתי ומחלות נלוות.
הצוות ביקש מהמשיבים לדרג את חומרת הזיהום שלהם ב-SARS-CoV-2 ואת משך הזמן (ימים מהדוח הראשוני של SARS-CoV-2 חיובי ועד לדוח הראשוני שלילי ל-SARS-CoV-2). בנוסף, המשיבים השוו את איכות השינה שלהם, התחלת השינה ומשך השינה הכולל בשבועיים הקודמים עם הזמן שלפני אישור הזיהום ב-SARS-CoV-2.
הצוות השתמש ברגרסיות לוגיסטיות רב-משתניות כדי לקבוע יחסי סיכויים (OR) עבור הקשרים בין ציוני חרדה ודיכאון ורמות נדודי שינה בקרב המשיבים בסקר. הם כללו ניצולי COVID-19 בוגרים (שהחלימו כפי שאושר באמצעות תגובת שרשרת פולימראז (PCR) בתוך שישה חודשים ולא נזקקו לאשפוז הקשור ל-COVID-19) באוכלוסייה הכללית של וייטנאם. הם לא כללו אנשים שאובחנו עם נדודי שינה או הפרעות פסיכולוגיות לפני המחקר.
תוצאות
המחקר כלל 1,056 אנשים, כאשר רובם נשואים (64%), נשים (69%) ולמדו באוניברסיטה (69%). לאחר הזיהום ב-SARS-CoV-2, כמעט שליש מהנשאלים דיווחו על משך שינה קצר יותר, הרעה באיכות השינה ועל יותר קשיי הירדמות, ומחציתם דיווחו על יותר התעוררויות ליליות. שכיחות נדודי שינה הייתה 76%, כאשר 23% מהחולים דיווחו על נדודי שינה חמורים.
אנשים עם חרדה (OR, 3.9) או דיכאון (OR, 3.5) היו בסיכון מוגבר באופן משמעותי ללקות בנדודי שינה. מאפיינים אחרים שהגדילו את הסבירות לחוסר שינה כללו השכלה גבוהה יותר ומצבים רפואיים קיימים, אך משך ה-COVID-19 והתסמינים לא היו בעלי קשר משמעותי.
אנשים שהתגרשו או התאלמנו, נשים, היו בעלי השכלה לתואר שני, לא הועסקו באופן פעיל או סבלו ממצבים רפואיים כרוניים היו בעלי דירוג ISI ממוצע גבוה יותר מאשר בני גילם. לגבי COVID-19, 92% מהאנשים הנגועים חוו תסמינים (ממוצע, 11 שבועות). למרות שאנשים סימפטומטיים אלה הראו ציוני ISI גבוהים יותר (15.2), לא היה הבדל משמעותי בהשוואה לאנשים ללא תסמינים.
הציונים הממוצעים של חרדה ודיכאון היו 7.6 ו-6.4, בהתאמה, כאשר 439 (42%) ו-291 (28%) אנשים דיווחו על תסמינים רלוונטיים, בהתאמה. אנשים עם תסמינים של חרדה (18.7) ודיכאון (19.1) השיגו ציונים גבוהים משמעותית ב-ISI בהשוואה לאלו ללא (12.4 ו-13.5, בהתאמה). משתתפים שחוו נדודי שינה קיבלו ציון גבוה יותר בחרדה (9.2) ודיכאון (7.8) מהממוצע של הקבוצה הכללית.
בניתוח חד-משתני, אלה שהיו נשואים והיו בעלי תואר אוניברסיטאי היו בסבירות נמוכה יותר לחוות נדודי שינה מאשר אנשים בודדים ובעלי השכלה פורמלית. סטודנטים היו בסבירות גבוהה יותר לחוות נדודי שינה בהשוואה לעובדי שירותי הבריאות. אנשים עם היסטוריה של מצבים רפואיים כרוניים היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מנדודי שינה בעקבות COVID-19 בהשוואה לאנשים בריאים. לאחר בקרה על משתנים, לאנשי מקצוע בתחום הבריאות הייתה סבירות מוגברת משמעותית לנדודי שינה (OR, 1.6) מאשר עובדים במקצועות אחרים; עם זאת, לא היו הבדלים בהשוואה לאלה שלא עבדו או היו סטודנטים.
סיכום
בסך הכל, ממצאי המחקר הדגישו את שכיחות נדודי השינה בקרב ניצולי COVID-19, כאשר יותר מ-75% דיווחו על כך. אחוז זה גבוה בהרבה מזה של האוכלוסייה הכללית (10% עד 20%) ושל ניצולים מאושפזים (12% עד 47%). אנשים עם מצבים רפואיים כרוניים נוטים יותר לסבול מנדודי שינה, אשר דווחו בחסר. חוקרי בריאות הציבור צריכים לצפות תדירות גבוהה יותר של נדודי שינה והפרעות שינה בקבוצה זו, שיכולה להימשך שליש מהחולים שנרפאו עד שנה לאחר ההדבקה.
