מחקר מגלה קשר מובהק בין צריכת סיבים דגנים לשכיחות מופחתת של דלקת מפרקים שגרונית

במחקר שפורסם לאחרונה ב דוחות מדעייםחוקרים חקרו את הקשר בין סיבים תזונתיים לבין הסיכון לדלקת מפרקים שגרונית (RA).

רקע כללי

RA היא הפרעה דלקתית רווחת הפוגעת במפרקים וגורמת לפגיעה תפקודית. השכיחות העולמית של RA עלתה ב-8.2% מדי שנה מאז 1990, מה שמדגיש את הצורך באבחון משופר ואסטרטגיות מניעה. בעוד שהאטיולוגיה של RA נותרה מורכבת ופחות מוגדרת היטב, מחקרים העלו כי גורמים תזונתיים עשויים לתרום להתפתחות RA.

דיווחים מצביעים על כך שלסיבים תזונתיים עשויות להיות השפעות טיפוליות נגד הפרעות דלקתיות. יתרונות שונים של צריכת סיבים גבוהה יותר דווחו, כולל הפחתת דלקת מערכתית בנבדקי RA. דלקת היא גורם מכריע בהתפתחות RA, והמדד הדלקתי התזונתי (DII) הוא כלי מרכזי להערכת הפוטנציאל הדלקתי הכולל של הדיאטה.

לגבי המחקר

המחקר הנוכחי חקר את הקשרים של צריכת סיבים תזונתיים עם סיכון ל-RA. הצוות השתמש בנתונים מסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומי (NHANES) שנערך בארצות הברית (ארה"ב) בין השנים 2011 ל-2020. הסקר, המייצג את אוכלוסיית ארה"ב הלא ממוסדת, נערך על ידי המרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות.

משתתפים עם צריכת אנרגיה קיצונית, נתונים חסרים (משתנים ותזונתיים) ואלה ללא נתוני RA לא נכללו. תזונאי ערך שני מפגשי זיכרון תזונתיים בני 24 שעות: פגישה אישית ופגישה טלפונית תוך 3-10 ימים. צריכת הסיבים הממוצעת הוערכה, ומקורות סיבים תזונתיים כללו פירות, ירקות ודגנים.

נערך שאלון כדי לחקור את מצב דלקת המפרקים או RA של המשתתפים. יתרה מכך, הצוות העריך את ציון ה-DII על ידי הערכת סמנים תזונתיים. המשתנים היו גיל, מין, מדד מסת הגוף (BMI), גזע, מצב גיל המעבר, צריכת אנרגיה, מצב אלכוהול, מצב עישון, השכלה, היקף מותניים, יחס הכנסה למשפחה לעוני ופעילות גופנית.

נתונים דמוגרפיים רובדו לפי סטטוס RA והוערכו באמצעות בדיקות t-ו-chi-squared. שיטות רגרסיה לוגיסטיות יושמו כדי לחקור את הקשר בין צריכת סיבים, סמנים דלקתיים ושכיחות RA. נבדק התפקיד המתווך של DII בקשר בין הופעת RA לבין צריכת סיבים.

ממצאים

מתוך 32,451 המשיבים של NHANES במהלך השנים 2011-2020, 15,114 נבדקים נשמרו לניתוח, בהתאם לקריטריונים של אי הכללה. הגיל הממוצע של המשתתפים בזמן ההערכה היה 46.37, וכ-7% סבלו מ-RA. צריכת הסיבים הכוללת הממוצעת הייתה 15.37 גרם ליום בקרב נבדקי RA ו-17.12 גרם ליום בקרב אלו ללא RA. אנשים עם RA היו בעיקר נשים, מבוגרים יותר ובעלי BMI גבוה יותר והשכלה והכנסה נמוכה יותר בהשוואה לנבדקים שאינם RA.

משתתפים עם RA נטו יותר לעשן, לצרוך אלכוהול ופחות לעסוק בפעילות גופנית. הצוות הבחין בקשר הפוך בין צריכת סיבים כוללת לבין הופעת RA. בנוסף, צריכת סיבים הייתה מרובדת לשישים בניתוח רגישות. זה גילה שלאנשים בשליש העליון (של צריכת סיבים) הייתה ירידה של רבע בשכיחות RA ביחס לאלו שבשלישי הנמוך ביותר.

יתרה מזאת, בין מקורות סיבים תזונתיים, לצריכת סיבים דגנים הייתה מתאם הפוך מובהק עם RA, שהיה בולט יותר בניתוח רגישות. לעומת זאת, הקשר של סיבים פירות וירקות עם RA לא היה חד משמעי. החוקרים ציינו כי צריכת הסיבים הכוללת הייתה ביחס הפוך באופן משמעותי ל-DII וחלבון C-reactive ברגישות גבוהה.

הייתה מגמה דומה לצריכת סיבים ירקות או דגנים. נצפה מתאם חיובי בין שכיחות DII ו-RA, המצביע על עלייה של 26% בשכיחות RA עם עליות של יחידה אחת ב-DII. הנתונים הציעו תפקיד מתווך של DII בקשר בין צריכת סיבים (36.12% עבור צריכת סיבים הכוללת ו-40.35% עבור צריכת סיבים מדגנים) לבין שכיחות RA.

מסקנות

הממצאים חשפו מתאם בין צריכת סיבים תת-אופטימלית לשכיחות גבוהה יותר של RA. DII זוהה כמתווך קריטי בעמותה זו. למרות ש-DII מספק הערכה מקיפה של הפוטנציאל הדלקתי של דיאטה, ראוי לציין שמספר מרכיבים תזונתיים עשויים להשפיע על ה-DII. יתרה מכך, לגישת ההיזכרות התזונתית יש מגבלות, כגון דיוק לקוי ודיווח יתר או חסר.