מחקר חדש בראשות חוקרים מבית החולים McLean ובית הספר לרפואה של הרווארד, בשיתוף חוקרים מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס ו-Cambridge Health Alliance, חשף את הפערים בשיעורי הפנסיה של ילדים ומתבגרים עם תסמינים חמורים של בריאות הנפש במחלקות המיון.
כשסקרו יותר מ-4,900 פרקי פנימייה של בני נוער מתחת לגיל 17 במסצ'וסטס במשך תקופה של 18 חודשים, החוקרים גילו שהיו פערי גזע ומגדר רבים: צעירים שחורים היו בעלי סיכוי נמוך יותר להתקבל לטיפול פסיכיאטרי באשפוז מאשר צעירים לבנים. בנוסף, נוער טרנסג'נדר ובלתי בינארי חוו זמני עלייה ארוכים יותר במחלקת החירום ושיעורי קבלה נמוכים יותר ליחידות אשפוז בהשוואה לנשים סיסג'נדריות. כמעט מחצית מפרקי העלייה לאשפוז לא הובילו לאשפוז.
בני נוער שחייבים לעלות למחלקה לרפואה דחופה במשך ימים או שבועות בכל פעם מבלי לעבור לאשפוז, בדרך כלל מקבלים פחות טיפול נפשי ממה שהיו מקבלים במסגרת אשפוז, מה שעלול להעמיד אותם בסיכון לתוצאות גרועות עוד יותר, על פי מחברים.
המחקר שלנו מצא כי נראה כי מספר גורמים לא קליניים, כולל ביקוש כלל-מדינתי לטיפול באשפוז, ממלאים תפקיד בהחלטת הקבלה, וכי פערים גזעיים ומגדריים מחלחלים לתהליך. העלייה למטוס היא שיא של בעיות וחוסר גישה בכל מערכת בריאות הנפש, לא רק אשפוז. פתרון זה ידרוש משאבים והתערבויות ברמות רבות".
ניקול מ. בנסון, MD, MBI, מחבר מחקר בכיר, קצין מידע רפואי ראשי בבית החולים מקלין ועוזר פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של הרווארד
בנסון ומחברת המחקר הראשית, Lindsay Overhage, BA, סטודנטית ל-MD/PhD וחוקרת במחלקה למדיניות בריאות בבית הספר לרפואה בהרווארד, הובילו סקירה של נתונים שנאספו ברחבי מסצ'וסטס על כל בני הנוער בגילאי 5 עד 17 שהוכנסו למטוס. מחלקות חירום לשלוש חצות או יותר בזמן שהן ממתינות לטיפול באשפוז, ממאי 2020 עד יוני 2022. החוקרים השתמשו במערך נתונים מקיף ממסד הנתונים של ספידי אשפוז פסיכיאטרי, המתוחזק על ידי חבר העמים של מסצ'וסטס.
המחקר גילה שבני נוער שחורים היו בסבירות נמוכה ביותר מ-4 נקודות אחוז להתקבל לטיפול אשפוז בהשוואה לעמיתיהם הלבנים, למרות מצגות קליניות דומות וצרכים לטיפול פסיכיאטרי. לבני נוער טרנסג'נדרים ולא-בינאריים היה יותר מ-9 נקודות אחוז פחות בסבירות לקבל אשפוז בהשוואה לנשים סיסג'נדריות, והתיישבו במחלקת החירום למשך כיומיים יותר, בממוצע.
ניתוח משני מצא שהביקוש הכלל-מדינתי נמצא בקורלציה רבה עם התוצאות האישיות, שיכולות למלא תפקיד בהחלטה לאשפוז. על כל 100 בני נוער נוספים שעלו למטוס ברחבי מסצ'וסטס ביום שבו ילד או מתבגר הוערכו במצב חירום פסיכיאטרי, אחוז הנוער המתקבל היה נמוך ביותר מ-19 נקודות אחוז וזמני העלייה למטוס היו ארוכים יותר בשלושה ימים בממוצע.
מחברי המחקר קוראים לרפורמות במדיניות, בנוסף להתערבויות ממוקדות לטיפול בגורמים השורשיים לפערים בגישה לטיפול פסיכיאטרי לנוער. הם מציינים כי במסצ'וסטס נערכים מאמצים ליישם מפת דרכים לרפורמה בבריאות התנהגותית, תוך התמקדות בצוותי התערבות במשבר, תמיכה קהילתית משופרת וגישה משופרת למיטות פסיכיאטריות.
"חוויית העלייה למטוס – של להיות תקוע בחדר מיון אחד, תחת השגחה של 24 שעות ביממה, אחד על אחד, במשך ימים או שבועות בכל פעם, עם מעט טיפול נפשי מובהק ולא לדעת כמה זמן אתה תהיה תקוע שם – מזיק לרווחת הילדים", אמר אובראג'. "בתחומים אחרים מלבד פסיכיאטריה, האדם החולה ביותר במחלקה לרפואה דחופה מתקבל ראשון לאשפוז. אבל יחידות אשפוז רבות אינן מרגישות מצוידות להתמודד עם ילדים שיש להם את הסימפטומים הפסיכיאטריים החמורים ביותר, כך שכברירת מחדל, הילדים הללו בסופו של דבר נמקים. במחלקות חירום".