במחקר שפורסם לאחרונה ב-The Lancet's EClinicalMedicineחוקרים בחנו מגמות משתנות במקומות מוות ב-32 מדינות במהלך ולפני מגיפת מחלת הקורונה 2019 (COVID-19) כדי להבין את ההשפעה הגדולה יותר של המגיפה על דפוסי התמותה והבריאות העולמיים.
לימוד: עליית המוות בבית במגיפת COVID-19: מחקר מבוסס אוכלוסיה של נתוני תעודת פטירה למבוגרים מ-32 מדינות, 2012–2021. קרדיט תמונה: Andrii Vodolazhskyi/Shutterstock.com
רקע כללי
חומרת הזיהומים הראשוניים של תסמונת נשימה חריפה חריפה נגיף קורונה 2 (SARS-CoV-2) והיעדר חסינות או חיסונים קיימים נגד הנגיף הביאו לכך שמגיפת ה-COVID-19 מטילה עומס בלתי צפוי על מערכות הבריאות ברחבי העולם.
בתי החולים נאלצו לא רק להכיל מקרי COVID-19 חמורים, אלא גם למצוא דרכים להמשיך לטפל בחולים קשים, שהיו גם בסיכון מוגבר להידבק בזיהומי SARS-CoV-2.
שיעורי התמותה המשמעותיים הקשורים ל-COVID-19 גם הגבירו את העומס על בתי החולים מכיוון שהם נאלצו לקבל יותר חולים עם זיהומי SARS-CoV-2 חמורים.
מצד שני, גם משפחות של חולים קשים נאלצו להתמודד עם השאלה אם לאשפזו את החולים לבתי חולים, לאור הסבירות הגבוהה להידבק ב-COVID-19 בבית החולים ומגבלות הביקור שהוטלו עקב המגיפה.
היו דיווחים רבים על חולים שמתו בבית החולים ללא נוכחות משפחותיהם. שינויים אלה הקשורים למגפה השפיעו גם על המגמות במקום המוות.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים השתמשו בנתונים של רשויות בריאות ומשרדי סטטיסטיקה לאומיים של 32 מדינות על מידע רישום חיוני כגון תעודות פטירה כדי לבחון את המגמות בתמותה של מבוגרים בנוגע למקום המוות במהלך השנים הראשונות של מגיפת ה-COVID-19 בין 2020 ו-2021. הם השוו את זה למגמות שנצפו בשמונה השנים שקדמו למגיפה, מ-2012 עד 2019.
ביקורות הראו שהבית הוא אחד ממקומות המוות המועדפים ביותר עבור חולים עם מחלות מסכנות חיים ובני משפחותיהם, כאשר מתקני טיפול פליאטיבי והוספיס הם האפשרויות המועדפות הבאות.
עבור מטופלים רבים ובני משפחותיהם, האוטונומיה, הכבוד, הנוכחות של יקיריהם ובני משפחה, הנוחות וההיכרות הקשורים לבית הופכים אותו למקום מועדף לבלות בו את ימיהם האחרונים.
עם זאת, התדרדרות התנאים הקליניים והעומס על המטפלים תורמים גם לכך שחולים רבים אינם מעדיפים למות בבית.
למרות זאת, ההעדפות האישיות של החולים ובני משפחותיהם לא תמיד מתיישבות עם המציאות, ומקום המוות תלוי לרוב גם בגורמים סוציו-אקונומיים.
בהתבסס על הנתונים הזמינים, מקומות המוות סווגו כבית, בית חולים, לא בית חולים וקטגוריות שונות אחרות, שכן הנתונים בין המדינות היו מאוד משתנים.
הנתונים נצברו על סמך קבוצות גיל, מין וסיבת מוות, שכללו סרטן, דמנציה ו-COVID-19. האחוזים ומספרי מקרי המוות חושבו לפי מקום מוות, מין, מדינה, סיבת מוות וקבוצות גיל.
אחוז מקרי המוות בבית נערך על פי מגמות הזמן בשנתיים של מגיפת COVID-19 ושמונה השנים שקדמו. המגמות במקום המוות הוצוו גם עבור כל מדינה בנפרד ובהתבסס על אזורי האומות המאוחדות.
גם אחוז מקרי המוות בבית חושב באופן סטנדרטי לגיל כדי לקבוע הבדלי התפלגות גיל במקרי מוות בבית.
תוצאות
התוצאות הצביעו על עלייה במספר מקרי המוות בבית במהלך מגיפת COVID-19, אך אחוז מקרי המוות בבית השתנה במידה ניכרת על פני פרמטרים רבים, כולל גיל, מדינה, סיבת מוות ומין.
העלייה במספר מקרי המוות בבית הייתה גבוהה יותר בקרב נשים מאשר גברים, מה שהחוקרים מייחסים למעורבות גבוהה יותר של נשים בתכנון הטיפול לקראת סוף החיים ובהימנעות מאשפוז בבתי חולים.
למרות שההבדלים באחוזי התמותה בבית עבור קבוצות גיל שונות לא היו עקביים בין המדינות, חלה עלייה במספר מקרי המוות בבית כתוצאה מסרטן.
החוקרים מאמינים שבניגוד למצבים לא ממאירים, לסרטן יש מסלול צפוי יותר של התקדמות המחלה, ולכן העלייה במקרי המוות בבית הקשורים לסרטן עשויה להיות בגלל טיפול פליאטיבי מוקדם ומשופר.
רק 8.3% ממקרי המוות הכוללים נבעו מ-COVID-19, מה שמצביע על כך שחלק ניכר ממקרי המוות בבית היו ממצבים קריטיים אחרים שעבורם טיפול פליאטיבי היה אופציה.
המחקר דן גם בתפקידה של הרחבת הרפואה הטלפונית במהירות במתן תמיכה ומידע למטפלים, המאפשרת להם לטפל בחולים בבית, מה שיכול היה גם לתרום לעלייה במספר מקרי המוות בבית.
מסקנות
בסך הכל, הממצאים הצביעו על כך שמגיפת COVID-19 הביאה לעלייה משמעותית במספר מקרי המוות בבית, אך המגמות השתנו בין מדינות וקבוצות גיל. יתר על כן, העלייה במקרי המוות בבית הייתה גבוהה יותר בקרב נשים וחולי סרטן.
החוקרים מאמינים שההתרחבות המהירה של הרפואה הטלפונית במהלך המגיפה יכולה הייתה למלא תפקיד בעלייה במקרי המוות בבית.
