במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת דוחות מדעיים, מתיו זיפל מאוניברסיטת קורנל, ארה"ב, השתמש במודלים מתמטיים כדי להעריך את ההשפעה של תמותת ילדים בארצות הברית (ארה"ב) במאה ה-20 על תמותת נשים. הוא מצא כי ירידה משמעותית בתמותת ילדות במהלך השנים 1900-2000 הובילה בעקיפין לירידה משמעותית בתמותת נשים, מה שהוביל להארכת תוחלת החיים של האישה בכשנה לאחר גיל 15 בארה"ב.
מאמר: הפחתת תמותה בילדות מאריכה את חיי האמהות. קרדיט תמונה: DONOT6_STUDIO / Shutterstock
רקע כללי
הירידה המשמעותית בתמותת ילדים במהלך המאה העשרים, במיוחד בארה"ב, הביאה לירידה משמעותית בשיעור האמהות שחוות אובדן ילדים. לירידה זו, המוערכת ב-96%, היו השלכות עמוקות על בריאות האם והישרדות. מחקרים על פני חברות שונות הראו בעקביות שאובדן ילד מגביר את הסיכון לתמותת אימהות, עם השפעות המתפרשות על פני גילאי הפוריות ואפילו עשרות שנים לאחר מותו של הילד. עדויות מצביעות על קשר סיבתי, שכן הסיכון לתמותת אמהות עולה באופן משמעותי בעקבות אובדן ילדים, בעוד שקשר כזה חלש יותר או נעדר עבור אבות. ההשערה היא שהירידה בשכול האימהי משפרת את ההישרדות האימהית ותוחלת חיים ארוכה של נשים בארה"ב במהלך המאה העשרים. לכן, המחקר הנוכחי נועד לבחון את ההשלכות הבאות של ירידה במוות בילדות ובפוריות הכוללת בארה"ב בין השנים 1900-2000 על תדירות השכול של האם, שיעור התמותה של נשים ותוחלת החיים של נשים.
לגבי המחקר
הירידה המשמעותית במספר הנקבות שחוו אובדן ילדים במהלך המאה העשרים העבירה כמעט את כל הנשים בגיל הפוריות בארה"ב לקבוצה אחת שלא חוו אובדן ילדים, ובכך יישרה למעשה את סיכון התמותה שלהן לזה של נשים שאינן שכולות.
במחקר הנוכחי, שלושה פרמטרים מאפשרים ביחד להסיק תמותה שחוו נשים לא שכולות ושכולות בזמן מסוים: (1) התמותה הספציפית לגיל שנצפתה עבור כל הנשים באוכלוסייה, (2) הסיכון היחסי לתמותה. על ידי נשים לא שכולות בהשוואה לנשים שכולות ו(3) שיעור הנשים בגיל מסוים הצפויות לחוות שכול. שיעורי תמותה ספציפיים לגיל ויחסי סיכון יחסיים עבור נשים שכולות נאמדו על פי נתונים היסטוריים וספרות. מכיוון שהמחקר לא השתמש בשום מידע ברמת הפרט או סודי, לא היה צורך באישור אתי מחקר.
מודל סימולציה נבנה כדי להעריך את שיעור הנקבות שחוות אובדן ילדים בגילאים שונים, תוך שימוש בטבלאות תקופתיות של נתוני מוות ופוריות נשים. הערכות אלה שימשו לאחר מכן כדי להסיק שיעורי תמותה ספציפיים לגיל עבור נשים שלא חוו שכול. הירידה באובדן ילדים מ-1900 ל-2000 הוערכה כדי לקבוע את השפעתה על שיעורי התמותה של נשים ותוחלת החיים.
בפרסום חדש בחוץ @SciReportsאני טוען שהפחתות בתדירות אובדן ילדים במאה ה-20 האריכו את תוחלת החיים של האישה בכשנה אחת בארה"ב, מקור לא מתועד בעבר לאריכות חיים מוגברת.https://t.co/cwtGY6V6l4 pic.twitter.com/Cv2v7GsexL
— מתיו זיפל (@MatthewZipple) 9 במאי 2024
תוצאות ודיון
הירידה בתמותת הילדות בארה"ב ב-20ה' המאה הקטינה משמעותית את חלק הנקבות שחוות שכול. תוצאות הסימולציה הצביעו על ירידה דרמטית (>95%) בשיעור הנשים שחוות אובדן ילדים, מה שהוביל לירידה מקבילה בשיעורי התמותה של נשים ברמת האוכלוסייה. על פי הערכות, הירידה באובדן ילדים הפחיתה את הסיכון הכולל לתמותה של נשים בגילאי 15 עד 49 שנים ב-11% עד 15%, מה שתרם באופן משמעותי לירידה הכוללת בתמותה איתה מתמודדת קבוצה דמוגרפית זו במהלך התקופה. יתר על כן, הירידה באובדן ילדים עשויה להגדיל את תוחלת החיים הממוצעת של האישה לאחר גיל 15 בכ-0.9 עד 1.2 שנים. ההשפעה החזויה של הפחתת שכיחות אובדן ילדים על תוחלת החיים החציונית של האישה לאחר גיל 15 הוערכה בין 0.8 ל-1.0 שנים.
שיעורי התמותה המשוערים של נשים שאינן שכולות בשנת 1900 נמוכים משמעותית משיעורי התמותה שנצפו. חיסול אובדן ילדים היה מעביר את כל הנקבות לקטגוריית הלא-שכולות, וכתוצאה מכך הפחתה כוללת בתמותת האוכלוסייה.
בסך הכל, לפי המחקר, נראה כי הפחתת תמותה בילדות לא רק מועילה לילדים אלא גם בעלת השפעות חיוביות במורד הזרם על בריאות האם ותוחלת החיים, במיוחד במדינות הפחות והפחות מפותחות שבהן שיעורי השכול של ההורים נותרו גבוהים. עם זאת, הנחות המחקר בנוגע ליחסי סיכון קבועים לשכול אימהי לאורך חיי הרבייה ולאורך זמן ומרחב עשויות לפשט יתר על המידה את המורכבות והספציפיות התרבותית של תופעות אלו, מה שעלול להגביל את יכולת ההכללה של הממצאים.
סיכום
לסיכום, הירידה המשמעותית בשכול אימהי עקב אובדן ילדים בין השנים 1900 ל-2000, במיוחד בארה"ב, מוערכת כי הגדילה בעקיפין את תוחלת החיים של האם בכשנה. מחקר זה מדגיש את החשיבות של מדיניות המתעדפת את הפחתת אובדן ילדים באמצעות אסטרטגיות כגון הפחתת שיעורי תמותת ילדים ושיפור הגישה למשאבי תכנון משפחה. בעוד שהמחקר מסתמך על נתונים בעיקר מאירופה וצפון אמריקה, מחקר נוסף על פני הקשרים תרבותיים והתפתחותיים מגוונים חיוני כדי להעריך את העקביות או השונות של השפעה זו על תמותת אמהות.
